אדידס, פומה ובוש: החברות שהתעשרו ממעשי הזוועה של הנאצים

יצא לכם פעם להשוויץ בנעלי אדידס חדשות? או אולי נעלי פומה? יתכן שהדברים הבאים יוציאו לכם את החשק.

בשנת 1925 נפתחה בגרמניה חברת "האחים דסלר" לנעליים. האחים אדי ורודי דסלר היו מנהלי החברה. הם ייצרו נעלי ספורט, ענף שהתחיל להתפתח באותם שנים. באולימפיאדה שנערכה בהמשך השתתפו רצים מפורסמים כשהם נעולים בנעלי "האחים דסלר", ומפעלם התפרסם והצליח. עם עליית היטלר לשלטון, הצטרפו האחים למפלגה הנאצית, וייצרו נעליים לפי דרישות הנאצים. אדי (אדולף) היה נאצי אדוק יותר, ואף סיפק מגפיים לוורמאכט הנאצי. שני האחים הנאצים הסתכסכו ביניהם. כאשר אחד מהם נפל בשבי האמריקאי, ושם נחקר כאיש אס אס, הוא היה בטוח שאחיו הלשין עליו כדי לקחת לעצמו את מפעל הנעליים.

מיד אחרי המלחמה נפרדו האחים במריבה סוערת. אדי הקים חברה בשם "אדידס" (אדי דסלר), ורודי הקים חברה בשם "פומה". שתי החברות הצליחו מאד והתפרסמו. את המוניטין והכסף שלהם עשו גם בעזרת התמיכה שלהם בנאציזם.

אך כידוע, לא היו אלו החברות היחידות בגרמניה שהתעשרו ממעשי הזוועה של הנאצים. חברות רבות אחרות העסיקו גם יהודים כעובדי כפיה. מפעלי הרכב הגרמניים שהודו כי העסיקו פועלי כפיה בתקופת השואה, הם פולקסווגן, דיימלר בנץ (חברת-האם של מרצדס בנץ), ב.מ.וו, מאן (אוטובוסים), דויטץ, DKW (כיום אאודי) ואף אדם אופל ופורד – חברות-בת גרמניות שבבעלות אמריקנית (היסטוריונים טוענים כי חיילות האוויר של בעלות הברית מיעטו להפציץ את המפעלים שהיו בבעלות משותפת לגורמים אמריקניים וגרמניים).

חברות נוספות העסיקו יהודים בכפיה: סימנס, אגפא, בוש, אאג ועוד. במשפטי נירנברג נידונו מנהלי חלק מהחברות הללו, ורובם ככולם יצאו זכאים או נידונו לעונשים סמליים קלים.

רק בשנת 1999 הואילו הגרמנים לפצות את כל אותם מאות אלפים שנוצלו בכפיה ובתת תנאים, אותם מעטים שזכו להינצל מתוך רבים עוד יותר שמתו במהלך עבודה זו. דוד גרינשטיין, יו"ר איגוד עובדי הכפייה בישראל, תיאר בתביעתו את עבודתו כעבד נרצע במפעל פולקסווגן, כאשר תת מקלע היה מכוון אליו ואל כל העובדים. במקרה אחד הוא עשה אולי טעות, או שסתם הנאצי האחראי חמד לצון וכדור כוון ישירות לראשו. בנס הוא זז בשנייה האחרונה, והכדור פגע בצמיג של המכונית שעליה עבד. 80% מעובדי פולקסווגן בזמן המלחמה היו יהודים. פולקסווגן סיפקה כמות עצומה של מאות אלפי רכבים עבור הצבא הגרמני.

עובדי הכפייה הועסקו בתנאי מחייה איומים. מטבע הדברים הוסתרו המפעלים כשהם חבויים עמוק באדמה, והפועלים עבדו שעות ארוכות ללא אוויר, אור ומזון. מנהרות ומכרות ישנים הוסבו לאחסון המפעלים, בשטחים עצומים שהכילו ערים תת-קרקעיות שלמות. תוחלת חייהם של עובדי הכפייה היתה קצרה מאוד, ואף הגרמנים העריכו את שווים בסכום נמוך יחסית, בן 1,600 רייכסמארק, כמוצהר בדוחות שנתפסו על-ידי כוחותיהן המשחררים של בעלות הברית.

הבנק הגרמני "דויטשה בנק", עסק במכירת זהב ורכוש אחר שהוחרם מיהודים שהגיעו למחנות הריכוז וההשמדה ברחבי אירופה. לפי דוחות שהופקו אחרי המלחמה, "דויטשה בנק" הלבין לפחות כ-744 קילוגרם של זהב שהיה שייך ליהודים. מלבד זאת, "דויטשה בנק" היה מעורב ב-363 החרמות רכוש של יהודים עד 1938.  הבנק גם סיפק שירותי בנקאות לגסטפו, והלווה את הכספים ששימשו לבניית מחנה אושוויץ ואת מתקני חברת הכימקלים אי גה פארבן שהוקמו בצמוד למחנה. במתקני פארבן עבדו בכפייה כ-35,000 אסירים, מתוכם מתו במהלך המלחמה כ-25,000.

גם חברות האופנה הגדולות שאנל והוגו בוס שיתפו פעולה עם הנאצים מתוך רצון. קוקו שאנל, מייסדת מותג האפנה שאנל, היתה נשואה לנאצי. בזמן המלחמה נישלה את השותפים היהודיים בחברה, והביעה תמיכה בהיטלר. הוגו בוס תמכו בהיטלר ואף עיצבו וייצרו את המדים היוקרתיים של הגנרלים הנאצים.

ישנם רבים שנמנעים מלגעת בתוצרת של המפעלים האלו, שקיימו בעצמם "הרצחת וגם ירשת", ועשו את הונם מהתעללות וניצול עד מוות של יהודים. אבל גם מי שמתקשה לגזור על עצמו הימנעות טוטלית, צריך לזכור ולא לשכוח.