אמילי תהילה דמארי, ששבה לישראל לאחר 471 ימים בשבי חמאס, עברה לאחרונה תהליך שיקום מורכב, שכלל ניתוחים רבים לטיפול בפציעותיה הקשות. הניתוחים נערכו בבית החולים שיבא, בניסיון לתקן את הנזק שנגרם לה כתוצאה מהירי שספגה מידי מחבלי חמאס. במהלך מתקפת הטרור, היא נורתה מטווח קצר בידה השמאלית וברגלה הימנית. הירי גרם לה לאובדן שתי אצבעות ולנזק משמעותי שהגביל את תנועתה. "אני מקבלת לחלוטין את היד שלי, את הכאב ואת הצלקות. עבורי, הן מסמלות חירות, תקווה וכוח", אמרה דמארי בגבורה.

במהלך תקופת השבי הארוכה לא קיבלה דמארי טיפול רפואי הולם, ולא נעשה דבר כדי לטפל בפצעיה. הסיכון לזיהום קטלני היה גבוה, ודמארי שרדה את התנאים הקשים מבלי גישה לטיפול רפואי או מים נקיים. "בתנו נתפרה כמו כרית על ידי חמאס, והייתה בכאב בלתי נסבל חודשים רבים", סיפרה מנדי, אמה, שהדגישה כי העובדה שבתה לא מתה מזיהום היא בגדר נס רפואי.

לפני כניסתה לניתוח, שחזרה דמארי את שעברה בימי השבי הקשים: "'היי, אני ד"ר חמאס', זה מה שאמר לי הרופא ב'שיפא' לפני 'הניתוח'. מאז עברו 17 חודשים ועכשיו הגיע הרגע שכל כך חיכיתי לו – הניתוח האמיתי, במרכז הרפואי שיבא. אני זוכרת את עצמי יושבת בשיפא ב-7.10, מסתכלת על חלון קטן שהיה שם, כשאני מרגישה את היד שלי מפורקת והרגל שלי ירויה מהכדור שפגע בצ’וצ’ה שלי, הכלבה האהובה שלי, הדבר הכי יקר שהיה לי 11 שנים. מרוב טירוף לא הספקתי בכלל לחשוב על זה, הרי חטפו אותי לעזה יחד עם שני חברים טובים, רצחו את השכן שלי, השארתי את אמא שלי ואחי עם אשתו והבנות, ומי יודע מה יקרה איתם"…

"ואז הרגע הזה הגיע – הכניסו אותי לחדר ניתוח כשמולי גופה, אני רואה את השמיים הכחולים שהיו צריכים להיות אפורים ביום כזה. מבקשת מאלוקים שישמור עלי. ואז התעוררתי כשד”ר חמאס מודיע לי שאין לי שתי אצבעות, והפצע ברגל נשאר פתוח עם ארבעה תפרים במקום 16. היום, אחרי 17 חודשים, הגיע הרגע שלי להחליף את שיפא בשיבא ולקבל סוף סוף טיפול ראוי".

דמארי הוסיפה בגבורת נפש מפעימה: "אני שלמה עם הפציעה שלי, שלמה באמת. אני יודעת שיש עוד החלמה לפנינו, אבל הפעם אני מוקפת במשפחה וחברים שאני אוהבת וזה מה שחשוב. אני גאה בנכות שלי, ואיתה אנצח. 'גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי'".

לאחר הניתוח, דמארי ציינה כי הניתוחים שעברה בבית החולים שיבא היו מוצלחים מעבר לציפיותיה. "הרופאים והאחיות עשו עבודה מדהימה. הכאב הנורא שסבלתי ממנו במשך שנה וחצי – בגלל הטיפול הלקוי בשבי – ירד משמעותית. עכשיו, עם שיקום ופיזיותרפיה, אני מקווה שהיד שלי תחזור לתפקוד טוב יותר מבעבר", אמרה. היא ביקשה להדגיש את החשיבות להשבת יתר החטופים: "הפציעות שלי היו קשות, אבל אני יודעת שיש כאלה שנמצאים שם במצב גרוע בהרבה, פיזית ונפשית. כל חטוף חייב לשוב הביתה. אני מודה לנשיא טראמפ על העסקה שהביאה אותי הביתה, אבל עכשיו חייבים להביא גם את גלי, זיו ושאר החטופים, לפני שיהיה מאוחר מדי", סיימה את דבריה.