חוק לישראל - פרשת שלח, יום רביעי

תורה

(טז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ: אִלֵין שְׁמָהַת גֻבְרַיָא דִי שְׁלַח משֶׁה לְאַלָלָא יָת אַרְעָא וּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בַּר נוּן יְהוֹשֻׁעַ:
(יז) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר: וּשְׁלַח יָתְהוֹן משֶׁה לְאַלָלָא יָת אַרְעָא דִכְנָעַן וַאֲמַר לְהוֹן סָקוּ דָא בִּדְרוֹמָא וְתִסְקוּן לְטוּרָא:
(יח) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב: וְתֶחֱזוּן יָת אַרְעָא מָה הִיא וְיָת עַמָא דְיָתֵב עֲלַהּ הֲתַקִיף הוּא אִם חֲלָשׁ הַזְעֵר הוּא אִם סַגִי:
(יט) וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים: וּמָה אַרְעָא דִי הוּא יָתֵב בָּהּ הֲטָבָא הִיא אִם בִּישָׁא וּמָה קִרְוַיָא דִי הוּא יָתֵב בְהוֹן הַבְּפַצְחִין אִם בִּכְרַכִּין:
(כ) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים: וּמָה אַרְעָא הֲעַתִּירָא הִיא אִם מִסְכֵּנָא הֲאִית בַּהּ אִילָנִין אִם לָא וְתִתְקְפוּן וְתִסְבוּן מֵאִבָּא דְאַרְעָא וְיוֹמַיָא יוֹמֵי בִּכּוּרֵי עִנְבִין:
שני (כא) וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת: וסְלִיקוּ וְאַלִילוּ יָת אַרְעָא מִמַדְבְּרָא דְצִין עַד רְחוֹב לִמְטֵי חֲמָת:

נביאים יהושע פרק ב

(טז) וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים וְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם: וַאֲמָרַת לְהוֹן לְטוּרָא אֲזַלוּ דִּלְמָא יְעָרְעוּן בְּכוֹן רָדְפַיָּא וְתִטַּמְרוּן תַּמָּן תְּלָתָא יוֹמִין עַד דִּיתוּבוּן רָדְפַיָּא וּבָתַר כֵּן תְּהָכוּן לָאוֹרְחַתְכוֹן:
(יז) וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ: וַאֲמַרוּ לָהּ גֻּבְרַיָּא זַכָּאִין אֲנַחְנָא מִמּוֹמָתֵךְ הֲדָא דְּקַיֵּימַת עֲלָנָא:
(יח) הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה: הָא אֲנַחְנָא עָלִין בְּאַרְעָא יַת תּוֹרָא דְּחוּט זְהוֹרִיתָא הָדֵין תִקְטְרִי בַּחֲרַכָּא דְשַׁלְשַׁלְתָּנָא בֵּיהּ וְיָּת אֲבוּךְ וְיָּת אִמָּךְ וְיָּת אֲחַךְ וְיָת כָּל בֵית אֲבוּךְ תִּכְנְשִׁין לְוָתִיךְ לְבֵיתָא:
(יט) וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ: וִיהֵי כָּל דְּיִפּוֹק בַּר מִדַּשֵּׁי בֵיתָךְ לְבָרָא חוֹבַת קְטוּלֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ וַאֲנַחְנָא זַכָּאִין וְכָל דִּי יְהֵי עִמָּךְ בְּבֵיתָא חוֹבַת קְטוּלֵיהּ בְּרֵישַׁנָא אִם יַד אֱנָשׁ תְּהֵי בֵּיהּ:
(כ) וְאִם תַּגִּידִי אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיִינוּ נְקִיִּם מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ: וְאִם תְּחַוִין יַת פִּתְגָמַנָא דֵין וּנְהֵי זַכָּאִין מִמּוֹמָתֵךְ דְּקַיֵּימְתְּ עֲלָנָא:
(כא) וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן: וַאֲמָרַת כְּפִתְגָמֵיכוֹן כֵּן הוּא וְשַׁלַּחְתְנוּן וַאֲזַלוּ וּקְטַרַת יַת תּוֹרָא דִּזְהוֹרִיתָא בַּחֲרַכָּא:

כתובים תהילים פרק צ

(ז) כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ: אֲרוּם אִשְׁתֵּיצָנָא מִן תּוּקְּפָךְ וּמִן רוּגְזָךְ אִתְבַּהֵלְנָא:
(ח) (שת) שַׁתָּה עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ: שַׁוִיתָא חוֹבָנָא לְקִבְלָךְ עַוְיַת טַלְיוּתָנָא קָבֵל נְהוֹר אַפָּךְ:
(ט) כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה: אֲרוּם כָּל יוֹמָנָא אִתְפְּנִיאוּ קֳדָמָךְ בְּרוּגְזָךְ שֵׁצֵינָא יוֹמֵי חַיָנָא הֵיךְ הֲבֵל פּוּמָא דְסִתְוָא:
(י) יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה: יוֹמֵי שְׁנוֹתָנָא בְּעָלְמָא הָדֵין שׁוּבְעִין שְׁנִין מִתְאַלְמִין וְאִין בִּגְבוּרְתָּא תַּמְנָן שְׁנִין וְסוּגְעֵיהוֹן לֵיאוּת וּשְׁקַר לְחַיָבַיָא אֲרוּם עֲדוּ בְּסַרְהוֹבְיָא וְטָיְסִין לְצַפְרָא:
(יא) מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ: מַן הוּא דְיָדַע לְאַתְבָא עוּשְׁנָא דְתוּקְפָךְ אֱלָהֵין צַדִיקַיָא דְדָחֲלִין מִנָךְ מְשַׁדְכִין רוּגְזָךְ:
(יב) לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה: לְמִמְנֵי יוֹמָנָא כֵּן יִתְכַּוֵן לְהוֹדַע בְּרַם נְבִיָא דְלִבֵּיהּ מַבַּע חוּכְמָתָא:

משנה סנהדרין פרק ז

א. אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג, וָחֶנֶק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׂרֵפָה, סְקִילָה, חֶנֶק, וָהֶרֶג. זוֹ מִצְוַת הַנִּסְקָלִין:

ברטנורה  (א) ארבע מיתות. סקילה. שרפה. הרג. וחנק. סקילה חמורה משרפה. ושתיהן מהרג. ושלשתן מחנק ונפקא מיניה למי שנתחייב שתי מיתות. דקיימא לן דנדון בחמורה: ר''ש אומר וכו'. ואין הלכה כר''ש: זו מצות הנסקלין. הא דפרשינא בפרקין דלעיל:

ב. מִצְוַת הַנִּשְׂרָפִין, הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַד אַרְכּוּבוֹתָיו וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ. זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת פִּיו, וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הוּא אִם מֵת בְּיָדָם לֹא הָיוּ מְקַיְּמִין בּוֹ מִצְוַת שְׂרֵפָה, אֶלָּא פּוֹתְחִין אֶת פִּיו בִּצְבַת שֶׁלֹּא בְטוֹבָתוֹ וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן צָדוֹק, מַעֲשֶׂה בְּבַת כֹּהֵן אַחַת שֶׁזִּנְּתָה, וְהִקִּיפוּהָ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וּשְׂרָפוּהָ. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בֵית דִּין שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה בָּקִי:

ברטנורה  (ב) משקעין אותו. שלא יתהפך אנה ואנה ותפול הפתילה על בשרו: קשה לתוך הרכה. כורכים סודר קשה לתוך הרכה קשה מבפנים לחנוק ורכה מבחוץ להגין: את הפתילה. פתילה של אבר מדליק. ומתוך לתוך פיו: וחומרת. כווצת ל' חמרמרו מעי (איכה א) וילפינן מבני אהרן שנאמר בהם (ויקרא י) וכל בית ישראל יבכו את השרפה ולא נשרפו גופתם דהא כתיב (שם) ויקרבו וישאום בכתנותם ה''נ מתקיימת מצות שרפה אף על פי שאין נשרפים אלא בני מעים בלבד והכי עדיף טפי. דכתיב (שם יט) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה: אף הוא אם מת בידם. כלומר אם היה מת בידם על ידי חניקתם קודם זריקת הפתילה: לא היו מקיימים מצות שרפה. לפיכך לא היו חונקים אותו אלא פותחים את פיו בצבת טאנלויי''א בלע''ז ואין הלכה כרבי יהודה: שלא היה בית דין של אותה שעה בקי. צדוקין היו שאין להם ג''ש אלא קרא כמשמעו:

ג. מִצְוַת הַנֶהֱרָגִים, הָיוּ מַתִּיזִין אֶת רֹאשׁוֹ בַּסַיִף כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת עוֹשָׂה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נִוּוּל הוּא זֶה, אֶלָּא מַנִּיחִין אֶת רֹאשׁוֹ עַל הַסַדָּן וְקוֹצֵץ בַּקּוֹפִיץ. אָמְרוּ לוֹ, אֵין מִיתָה מְנֵוְּלֶת מִזּוֹ. מִצְוַת הַנֶּחֱנָקִין, הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַּזֶּבֶל עַד אַרְכּוּבוֹתָיו וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ, זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה:

ברטנורה  (ג) רבי יהודה אומר ניוול הוא זה. שהרגו מעומד ונופל: סדן. עץ עבה תקועה בארץ כמות של נפחים. ובברייתא פירש טעמו דפליג רבי יהודה אדרבנן מפני שאמרה תורה (שם יח) ובחוקותיהם לא תלכו. ואמרי ליה רבנן כיון דכתיב סייף באורייתא. דאמר קרא נקום ינקם (שמות כא) לא מינייהו גמרינן והלכה כחכמים:

ד. אֵלּוּ הֵן הַנִּסְקָלִין, הַבָּא עַל הָאֵם, וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, וְעַל הַכַּלָּה, וְעַל הַזְּכוּר, וְעַל הַבְּהֵמָה, וְהָאִשָּׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה, וְהַמְגַדֵּף, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, וּבַעַל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, וְהַמֵּסִית, וְהַמַּדִּיחַ, וְהַמְכַשֵּׁף, וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הַבָּא עַל הָאֵם, חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵם וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִשּׁוּם הָאֵם בִּלְבָד. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָב, חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין בְּחַיִּיִ אָבִיו בֵּין לְאַחַר מִיתַת אָבִיו, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין. הַבָּא עַל כַּלָּתוֹ, חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם כַּלָּתוֹ וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין בְּחַיִּיִ בְּנוֹ בֵּין לְאַחַר מִיתַת בְּנוֹ, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין. הַבָּא עַל הַזְּכוּר וְעַל הַבְּהֵמָה, וְהָאִשָׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה. אִם אָדָם חָטָא, בְּהֵמָה מֶה חָטָאת, אֶלָּא לְפִי שֶׁבָּאת לָאָדָם תַּקָּלָה עַל יָדָהּ, לְפִכָךְ אָמַר הַכָּתוּב תִּסָקֵל. דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא תְהֵא הַבְּהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וְיֹאמְרוּ זוֹ הִיא שֶׁנִּסְקַל פְּלוֹנִי עַל יָדָהּ:

ברטנורה  (ד) אלו הן הנסקלין. אית מינייהו דכתיב בהו סקילה בהדיא והנך דלא כתיבא בהו סקילה כתיב בהו דמיו בו דמיהם בם וכל מקום שנאמר דמיו בו דמיהם בם אינו אלא סקילה דילפינן מאוב וידעוני דכתיב (ויקרא כ) באבן ירגמו אותם דמיהם בם: והנותן מזרעו למולך. קסבר האי תנא מולך לאו ע''ג הוא אלא חק ע''ג בעלמא הוא מדתנא ע''ג. ותנא מולך: והמקלל אביו ואמו. חמור ממכה. דאיכא תרתי קלון אביו ואמו. ומוציא שם שמים לבטלה. דהא תנן אינו חייב עד שיקללם בשם: המסית. את היחידים: והמדיח. עיר הנדחת: והמכשף. דכתיב (שמות כב) מכשפה לא תחיה וסמיך ליה כל שוכב עם בהמה מות יומת מה שוכב עם בהמה בסקילה אף מכשפה בסקילה: הבא על האם חייב עליה. שתי חטאות דבכולהו עריות (כתיב בהו כרת וכתיב בהו חלוק חטאות) ואתי' בגוף א'. וכן הלכה: בין מן האירוסין. דכיון שקדשה אשתו היא. דכתיב (ויקרא כ) ואיש כי יקח אשה משע' לקיחה נקראת אשתו והך קיחה קדושין הן. דגמר קיחה קיחה משדה עפרון:

ה. הַמְגַדֵּף אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, בְּכָל יוֹם דָּנִין אֶת הָעֵדִים בְּכִנּוּי יַכֶּה יוֹסֵי אֶת יוֹסֵי. נִגְמַר הַדִּין, לֹא הוֹרְגִין בְּכִנּוּי, אֶלָּא מוֹצִיאִים אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ וְשׁוֹאֲלִים אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמְרִים לוֹ אֱמוֹר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתָּ בְּפֵרוּשׁ, וְהוּא אוֹמֵר, וְהַדַּיָּנִים עוֹמְדִין עַל רַגְלֵיהֶן וְקוֹרְעִין וְלֹא מְאַחִין. וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ, וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ:

ברטנורה  (ה) עד שיפרש את השם. ויברך השם בשם שנאמר (שם כד) ונוקב שם ה' בנקבו שם שינקוב השם בשם בכל יום. כ''ז שהיו נושאים ונותנים בבדיקת העדים: היו דנין אותן בכנוי. כל אדם שמהפך דבר ומדבר כמי שמקלל ותולה באחר קרוי כנוי בלשון חכמים ובלשון מקרא כי לא ידעתי אכנה (איוב לב): יכה יוסי את יוסי. אני שמעתי מפני שהוא בן ארבע אותיות ועולה בגימטריא אלהי''ם לכך מכנה שם בן ד' אותיות ליוסי: נגמר הדין. ובאי' ב''ד לומר חייב הוא. לא היו יכולים להרגו על פי עדות זו ששמעו. שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי: אלא מוציאים את כל האדם לחוץ. דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים: וקורעין ולא מאחין. עולמית תפירה אלכסנדרית שאין הקריעה נכרת. אבל שאר תפירות מותר: אף אני שמעתי כמוהו. ואינו צריך להזכיר ברכת שם בשם: והשלישי אומר. אתיא כמאן דאמר מה שנים עדות אחת. אף שלשה עדות אחת:

ו. הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֶחָד הָעוֹבֵד, וְאֶחָד הַזּוֹבֵחַ, וְאֶחָד הַמְקַטֵּר, וְאֶחָד הַמְנַסֵךְ, וְאֶחָד הַמִּשְׁתַּחֲוֶה, וְ (אֶחָד) הַמְקַבְּלוֹ עָלָיו לֶאֱלוֹהַּ, וְהָאוֹמֵר לוֹ אֵלִי אַתָּה. אֲבָל הַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק וְהַמְכַבֵּד וְהַמַּרְבִּיץ וְהַמַּרְחִיץ וְהַסָךְ וְהַמַּלְבִּישׁ וְהַמַּנְעִיל, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַנּוֹדֵר בִּשְׁמוֹ וְהַמְקַיֵּם בִּשְׁמוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר, זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ. הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס, זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ:

ברטנורה  (ו) אחד העובד. בדבר שדרך עבודתו בכך: ואחד הזובח וכו'. ואף על פי שאין דרך עבודתה באחת מד' עבודות הללו. חייב. וכל שאר עבודות חוץ מאלו. אינו חייב עד שיעבור כדרך עבודתה: והמקבלו עליו לאלוה. אפילו באמירה בעלמא. דאתקש לזביחה. דכתיב (שמות לב) ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך: והאומר לו אלי אתה. בפניו ואתא סיפא לגלויי רישא דאי תנא רישא ה''א ה''מ בפניו אבל שלא בפניו לא. תנא סיפא בפניו. מכלל דרישא שלא בפניו. ואפילו הכי חייב: המגפף. מחבק: עובר בל''ת. לא תעבדם יתירה כתיב: הנודר בשמו. קונם עלי כל פירות שבעולם בשם ע''ג פלוני: המקיים. נשבע: עובר בל''ת. ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שם כג): הפוער עצמו. מתריז רעי לפניו: זו היא עבודתו. ואפילו נתכוין לבזותו. הואיל וזו היא עבודתו חייב חטאת: והזורק אבן למרקוליס. שעובדים אותו בזריקת אבנים. והמסלק אבן מלפניו נמי חייב. שעובדים אותו נמי בסלוק אבנים: מרקוליס. חלוף השבח. מר לשון חלוף הוא. כמו במר דכנתא. במר דשחוטה. קלוס שבח: זו היא עבודתו. ואפילו נתכוין לרוגמו חייב חטאת:

ז. הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַמֹּלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ. מָסַר לַמֹּלֶךְ וְלֹא הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ, הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ וְלֹא מָסַר לַמֹּלֶךְ, אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַמֹּלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ. בַּעַל אוֹב זֶה פִיתוֹם הַמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ, וְיִדְּעוֹנִי זֶה הַמְדַבֵּר בְּפִיו, הֲרֵי אֵלּוּ בִסְקִילָה, וְהַנִּשְׁאָל בָּהֶם בְּאַזְהָרָה:

ברטנורה  (ז) שימסור למולך. מוסרו ביד הכומרים: ויעביר באש. מעבירו מצד זה לצד זה: עד שימסור ויעביר באש. שנאמר (ויקרא יח) לא תתן להעביר וכתיב התם (דברים יח) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש. מה העברה האמורה שם באש. אף העברה האמורה כאן באש: אוב זה פיתום. לוקח גולגלת של מת לאחר שנתעכל הבשר ומקטיר לה ושואל ממנה עתידות והיא משיבה: והמדבר משחיו. ויש שעושים שישיב המת דרך בית השחי: וידעוני. חיה ששמה ידוע וצורתה כצורת אדם בפניה וידיה ורגליה. והיא מחוברת בטבורה לחבל היוצא מן השורש שנשרש בארץ שמשם חיותה. וכשרוצים לצוד אותה מורי' בחצי' אל החבל עד שהוא נפסק והיא מתה מיד והיא קרויה בלשון חכמים בר נש דטור: והנשאל בהם. שבא ושואל בהם להגיד לו דבר העתיד כגון שאול: באזהרה. דאל תפנו אל האובות:

ח. הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיְּקַלְּלֵם בַּשֵּׁם. קִלְּלָם בְּכִנּוּי, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:

ברטנורה  (ח) עד שיקללם בשם. באחד מן השמות המיוחדים: קללם בכנוי. רחום חנון ארך אפים:

ט. הַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָסָה וְהִיא בְבֵית אָבִיהָ. בָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם, הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשֵּׁנִי בְּחֶנֶק:

ברטנורה  (ט) עד שתהא נערה. ולא קטנה פחותה מבת י''ב שנה ויום אחד ולא בוגרת שעברו עליה י''ב שנה וששה חדשים ויום אחד: בתולה. ולא בעולה. ואם נבעלת שלא כדרכה עדיין בתולה היא. ואפילו באו עליה י' בני אדם כלם שלא כדרכה כלם בסקילה: מאורסה. ולא נשואה: והיא בבית אביה. שאם מסר האב לשלוחי הבעל הבא עליה אחר כך אינו בסקילה אלא בחנק:

י. הַמֵּסִית, זֶה הֶדְיוֹט שֶׁהֵסִית, וְהַמֵּסִית אֶת הַהֶדְיוֹט, אָמַר לוֹ יֵשׁ יִרְאָה בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, כָּךְ אוֹכֶלֶת, כָּךְ שׁוֹתָה, כָּךְ מְטִיבָה, כָּךְ מְרִיעָה. כָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין מַכְמִינִין עֲלֵיהֶם, חוּץ מִזּוֹ. אָמַר לִשְׁנַיִם וְהֵן עֵדָיו, מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתוֹ. אָמַר לְאֶחָד, הוּא אוֹמֵר יֶשׁ לִי חֲבֵרִים רוֹצִים בְּכָךְ. אִם הָיָה עָרוּם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר בִּפְנֵיהֶם, מַכְמִינִין לוֹ עֵדִים אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ אֱמוֹר מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לִי בְיִחוּד, וְהַלָּה אוֹמֵר לוֹ, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ הֵיאַךְ נַנִּיחַ אֶת אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְנֵלֵך וְנַעֲבוֹד עֵצִים וַאֲבָנִים. אִם חוֹזֵר בּוֹ, הֲרֵי זֶה מוּטָב. וְאִם אָמַר כָּךְ הִיא חוֹבָתֵנוּ וְכָךְ יָפֶה לָנוּ, הָעוֹמְדִין מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתוֹ. הָאוֹמֵר אֶעֱבוֹד, אֵלֵךְ וְאֶעֱבוֹד, נֵלֵךְ וְנַעֲבוֹד. אֶזְבַּח, אֵלֵךְ וְאֶזְבַּח, נֵלֵךְ וְנִזְבַּח. אַקְטִיר, אֵלֵךְ וְאַקְטִיר, נֵלֵךְ וְנַקְטִיר. אֲנַסֵךְ, אֵלֵךְ וַאֲנַסֵךְ, נֵלֵךְ וּנְנַסֵךְ. אֶשְׁתַּחֲוֶה, אֵלֵךְ וְאֶשְׁתַּחֲוֶה, נֵלֵךְ וְנִשְׁתַּחֲוֶה. הַמַּדִּיחַ, זֶה הָאוֹמֵר נֵלֵךְ וְנַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה:

ברטנורה  (י) זה הדיוט שהסית. דוקא הדיוט שהסית. שנביא המסית מיתתו בחנק: והמסית את ההדיוט. לאו דוקא שלא מצינו חילוק בין מסית את ההדיוט למסית את הנביא אלא למעוטי מסית את הרבים. כגון מדיחי עיר וישראל שמיתתו בחנק: מכמינין. לשון מארב: אם היה המסית ערום ואינו יכול לדבר בפניהם. כלומר אומר לניסת שאינו יכול לדבר בפניהם מפני יראת בית דין: ביחוד. כלומר אין איש עמנו ויכול אתה לומר עתה מה שאמרת לי כבר: האומר אעבוד. באחד מכל הלשונות הללו הוי מסית וחייב: המדיח. ואם מדיח את הרבים הוא אינו חייב עד שיאמר בלשון רבים נלך ונעבוד:

יא. הַמְכַשֵּׁף הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, חַיָּב, וְלֹא הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שְׁנַיִם לוֹקְטִין קִשּׁוּאִין, אֶחָד לוֹקֵט פָּטוּר וְאֶחָד לוֹקֵט חַיָּב, הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה חַיָּב, הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם פָּטוּר:

ברטנורה  (יא) העושה מעשה. ממש בסקילה: ולא האוחז את העינים. מראה לבריות כאילו עושה. ואינו עושה כלום: שנים לוקטים קשואים. במכשפות בפנינו אחד מהן ליקט וחייב מיתה. וחברו ליקט ופטור מן המיתה. כיצד. העושה מעשה שלקט ממש בכשפים חייב: והאוחז את העינים. הראה לנו כאילו נתקבצו כלן למקום אחד והקשואים לא זזו ממקומן. פטור מן המיתה:

גמרא סנהדרין דף נ''ח ע''ב

אָמַר רִבִּי חֲנִינָא גוֹי שֶׁהִכָּה אֶת יִשְׂרָאֵל חַיָּיב מִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב') וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי. וְאָמַר רִבִּי חֲנִינָא הַסּוֹטֵר לוֹעוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּאִילוּ סוֹטֵר לוֹעוֹ שֶׁל שְׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ') מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קדֶשׁ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הַמַּגְבִּיהַ יָדוֹ עַל חֲבֵירוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב') וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ לָמָּה הִכִּיתָ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לָמָּה תַכֶּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע. אָמַר זְעִירִי אָמַר רִבִּי חֲנִינָא נִקְרָא חוֹטֵא שֶׁנֶּאֱמַר (ש''א ב') וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה. וּכְתִיב (שם) וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד. רַב הוּנָא אָמַר תִּיקָצֵץ יָדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ל''א) וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר. רַב הוּנָא קָץ יָדָא. רִבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא קְבוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם כ''ב) וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ. וְאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לֹא נִתְּנָה קַרְקַע אֶלָּא לְבַעֲלֵי זְרוֹעוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מָאי דִּכְתִיב (משלי י''ב) עוֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם אִם עוֹשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ כְּעֶבֶד לַאֲדָמָה יִשְׂבַּע לֶחֶם וְאִם לָאו לֹא יִשְׂבַּע לָחֶם. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כּוּתִי שֶׁשָּׁבַת חַיָּיב מִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח') וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבּוֹתוּ. וְאָמַר מָר אַזְהָרָה שֶׁלָּהֶן זוּ הִיא מִיתָתָן. אָמַר רַבִינָא אֲפִילוּ שֵׁנִי בְשַׁבָת וְלִיחַשְׁבָה גַּבֵּי שֶׁבַע מִצְוֹת כִּי קָא חָשִׁיב שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה קוּם עֲשֵׂה לָא קָא חָשִׁיב. וְהָא דִינִין קוּם עֲשֵׂה הוּא וְקָא חָשִׁיב. קוּם עֲשֵׂה וְשֵׁב אַל תַּעֲשֶׂה נִינְהוּ. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כּוּתִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה חַיָּיב מִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל''ב) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶה מוֹרָשָׁה לָנוּ מוֹרָשָׁה וְלֹא לָהֶם. וְלִיחַשְּׁבָהּ גַּבֵּי שֶׁבַע מִצְוֹת מָאן דְּאָמַר מוֹרָשָׁה מִיגְזַל קָא גָזִיל לָהּ. מָאן דְּאָמַר מְאוֹרָסָה דִינוֹ כְּנַעֲרָה הַמְּאוֹרָסָה דְּבִסְקִילָה. מְתִיבֵי הָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מְנַיִן שֶׁאֲפִילוּ כּוּתִי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י''ח) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרָאֵלִים לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא הָאָדָם הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֲפִילוּ כּוּתִי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל. הָתָם בְּשֶׁבַע מִצְוֹת דִּידְהוּ:

רש''י  ויך את המצרי. משום דהכה איש עברי: מוקש אדם ילע קודש. הנוקש את האדם היינו ישראל שקרוין אדם דכתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוים אדם וכו': ילע קדש. כאלו לועה את הקדש כלו' סוטר על לועו: סוטר. מכה: ואם לא לקחתי בחזקה. בבני עלי כתיב שהיו תוקפים בשר הזבחים ואומרים אם לא תתן לי אקח בחזקה דהיינו כמרים ידו שהיו מגזמים להכות: וזרוע רמה. הרגיל לרום ידו על חבירו: קץ ידא. אדם א' שהיה רגיל להכות את חבירו וקנסו בכך כדאמר בפרקין דלעיל בית דין מכין ועונשין שלא מה''ת לעשות סייג וגדר לדבר: איש זרוע. איש שמניף זרוע: לו הארץ. מתוקנת לקבורה כלו' ראוי להמיתו ולקברו: לא נתנה קרקע. כלומר אין ראוי (לקנות) קרקע אלא לבני זרוע מפני שהתגר רבה ע''י קרקע שבאות בהמות ומפסידות וגנבים באים וגונבים ועוררין עליו וצריך שיהא חזק לעמוד כנגדן: כעבד לאדמה. לעסוק בה תמיד לחרישה והשקאה וניכוש ועידור: עכו''ם ששבת. ממלאכתו יום שלם חייב מיתה שנא' יום ולילה לא ישבותו וקא דריש לא ישבותו ממלאכה דאבני אדם נמי קאי ולא תימא לא ישבותו אהך ששת עתים דקרא קאי כלומר לא יבטלו ולא יפסקו מלהיות פשיטא ל''ג דהא טובא קא משמע לן דאבני אדם קאי: אמר רבינא אפי' בשני בשבת. לא תימא שביתה דקאמר ריש לקיש לשם חובה קאמר דלא לכוין לשבות כגון בשבת שהוא יום שביתה לישראל או אחד בשבת ששובתים בו האומות אלא מנוחה בעלמא קא אסר להו שלא יבטלו ממלאכה אפי' יום שאינו בר שביתה שני בשבת יומא קמא דלאו יום בר שביתה נקט וה''ה דהוה מצי למנקט ג' וד': קום עשה לא חשיב. והאי לא ישבותו קום עשה מלאכה היא: והא דינין קום עשה. משפט הוא וקא חשיב ומשני קום עשה ושב אל תעשה היא קום עשה משפט ושב ואל תעשה עול אפי' אינו מצוה לעשות משפט והוא יושב ובטל מוזהר הוא שלא לעשות עול ואזהרת לא תעשה עול אינה קום עשה משפט אלא לחודיה קיימא שב ותבטל מלא תעשה עול אבל אזהרת לא תשבות ע''כ אינה אלא קום עשה: מורשה לנו. ולא להם ואיכא משום גזל כדמפרש: מורשה מאורסה. אמוראי איכא דדרשי להו גבי ע''ה בפרק אלו עוברין: מיגזל קא גזל לה. והא קא חשיב גזל וכן נערה המאורסה דהא בכלל גילוי עריות הוא: האדם. ר''מ לית ליה אתם קרוין אדם ואין הכותים קרוים אדם ור''ש הוא דדרש לה במס' יבמות: בשבע מצות דידהו. עוסקין בהלכות אותן שבע מצות להיות בקיאין בהן:

זוהר שלח דף קע''ה ע''ב

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה כַמָּה סָהֲדֵי עָבִיד קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְסַהֲדָא בְהוּ בִּבְנֵי נָשָׁא וְכֻלְהוּ בְעֵיטָא וּבְסַהֲדוּתָא קַיְימִין לָקָבְלֵיהּ. קָם בְּצַפְרָא אוֹשִׁיט רַגְלוֹי לְמֵהַךְ סַהֲדַיָּיא קַיְימִין לָקָבְלֵיהּ מַכְרִיזִין וְאָמְרִין רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמוֹר וְגוֹמֵר. שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ. פַּלֵּס מַעְגָּל רַגְלֶךָ. אֶפְתַּח עֵינוֹי לְאִסְתַּכְּלָא בְּעַלְמָא סַהֲדַיָּיא אַמְרֵי עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ. קָם לְמַלְּלָא סַהֲדַיָּיא אַמְרֵי (תהלים לו) נְצוֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וְגוֹמֵר. אוֹשִׁיט יְדוֹי בְּמִלֵי עַלְמָא סָהֲדַיָיא אַמְרֵי סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב. אִי צָיִית לְהוּ יֵאוֹת. וְאִי לָא כְתִיב (זכריה ג) וְהַשָּׂטָן עוֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ כֻּלְּהוּ סָהֲדִין עָלֵיהּ בְחוֹבוֹי לְעֵילָא. אִי בָעֵי בַּר נָשׁ לְאִשְׁתַּדְלָא בְּפוּלְחָנָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֻלְהוּ סָהֲדִין סַנֵּיגוּרִין. קָמֵיהּ וְקַיְימִין לְאַסְהֲדָא עָלֵיהּ טָבָאָן בְּשַׁעְתָּא דְאִצְטְרִיךְ לֵיהּ. קָם בְּצַפְרָא מְבָרֵךְ כַּמָּה בִרְכָאן. אָנַח תְּפִילִין בְּרֵישֵׁיהּ בֵּין עֵינוֹי בָּעֵי לְזַקְפָא רֵישֵׁיהּ חָמֵי שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה אָחִיד וְרָשִׁים עַל רֵישֵׁיהּ וּרְצוּעִין תַּלְיָין מֵהָאי גִיסָא וּמֵהָאי גִיסָא עַל לִבֵּיהּ. הָא אִסְתְּכַּל בִּיקָרָא דְמָארֵיהּ אוֹשִׁיט יְדוֹי חָמֵי יְדָא אַחֲרָא מִתְקַשְׁרָא בְּקִשּׁוּרָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא אָהֲדַר יְדֵיהּ וְאִסְתְּכַל בִּיקָרֵיהּ דְמָארֵיהּ אִתְעַטָּף בְּעִטּוּפָא דְמִצְוֹת בְּאַרְבַּע זִיוְיָן דִכְסוּתֵיהּ אַרְבַּע מַלְכִין נַפְקִין לְקַדְמוּת אַרְבַּע אַרְבַּע סַהֲדֵי קְשׁוֹט דְּמַלְכָּא תַלְיָין מֵאַרְבַּע זִיוְיָן וְתַלְיָין בְּהוּ כַעֲנָבִים בְּאַתְכְּלָא. מַה אַתְכְּלָא דְאִיהוּ חַד וְתַלְיָין בֵּיהּ כַמָּה עֲנָבִים מֵהָאי סְטָר וּמֵהָאי סְטַר כַּךְ הָאי מִצְוָה חָדָא וְתַלְיָין בֵיהּ כַמָּה עֲנָבִים וְזָנִין וּזְמוֹרִין צְרִירִין בְהוּ שִׁבְעָה רְהִיטִין אִלֵּין אִינוּן שִׁבְעָה צְרִירִין דִּתְכֶלְתָּא דְבָעֵי לְבָרְכָא בֵיהּ בְּכָל חַד וְחָד אוֹ לְאַסְגָּאָה עַד תְּלֵיסָר מָאן דְּיוֹסִיף לֹא יוֹסִיף עָלַיְיהוּ עַל תְּלֵיסָר מָאן דְּיֶמַעֵט לָא יְמַעֵט מִשִּׁבְעָה. וְתָאנָא הָאי תְכֵלֶת הוּא רָזָא דְדָוִד מַלְכָּא וְדָא חוּטָא דְּאַבְרָהָם דְּזָכָה בֵיה לִבְנוֹי בַתְרֵיהּ מָאי תְכֵלֶת תַּכְלִית דְּכֹלָא (וַדָּאי) רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כִּסֵא הַכָּבוֹד אִקְרֵי רִבִּי יִצְחָק אָמַר שִׁבְעָה כְרִיכָן דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא שְׁבִיעָתָא דְכֹלָא וַדָּאי דְהָא הִיא מִתְבָרְכָא מִשִּׁתָּא אַחֲרָנִין עַל יְדָא דְצַדִּיק וְאִי תְלַת עֲשַׂר תְלַת עֲשַׂר אִינוּן כְּמָה דְאוּקְמוּהָ בִתְלַת עֲשַׂר מְכִילָן וְהָאי הִיא פִתְחָא דְכֻלְּהוּ וְהִיא חוּטָא חָד וּרְשִׁימָא בְגוֹוָנָהָא וְגוֹוָנָא דִילָהּ נָפִיק מֵחַד נוּנָא דְאָזִיל בְּיַם כִּנֶּרֶת וְכִנֶּרֶת עַל שְׁמָהּ אִתְקְרֵי וְעַל דָּא כִּנּוֹר הֲוָה תָלוּי לְעֵילָא מֵעַרְסָא דְדָוִד דְהָא (דְדָוִד) וַדָּאי אִיהִי כִנּוֹר דְּדָוִד מְנַגֵּן מֵאֵלָיו. לְמַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה וּבְגִּין כַּךְ גוֹוָנוֹי עָיִיל עַד רְקִיעָא וּמֵרְקִיעָא עַד כֻּרְסְיָיא וְהָכָא כְתִיב מִצְוָה כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלכים ב' י''ח) מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא (אסתר ג) מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֶת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ. כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ:

תרגום הזוהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כַּמָּה עֵדִים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָעִיד בִּבְנֵי הָאָדָם, וְכֻלָּם, בְּעֵצָה וּבְעֵדוּת עוֹמְדִים כְּנֶגְדוֹ. קָם בַּבֹּקֶר וּפוֹשֵׁט אֶת רַגְלוֹ לָלֶכֶת, הָעֵדִים עוֹמְדִים כְּנֶגְדוֹ וּמַכְרִיזִים וְאוֹמְרִים, רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמוֹר וְגוֹ' (קהלת ד') שְׁמוֹר רַגְלְךְ כַּאֲשֶׁר תֵּלֶךְ (משלי ד') פַּלֵּס מַעְגָּל רַגְלֶךְ. פּוֹתֵחַ עֵינָיו לְהִסְתַּכֵּל בָּעוֹלָם, אוֹמְרִים הָעֵדִים (שם) עֵינֶיךְ לְנֹכַח יַבִּיטוּ. קָם לְדַבֵּר, אוֹמְרִים הָעֵדִים, (תהלים ל''ד) נְצוֹר לְשׁוֹנְךְ מֵרָע וְגוֹ'. מוֹשִׁיט יָדָיו לְדִבְרֵי הָעוֹלָם, אוֹמְרִים הָעֵדִים (שם) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב. אִם שׁוֹמֵעַ לָהֶם, טוֹב. וְאִם לֹא, כָּתוּב (זכריה ג') וְהַשָּׂטָן עוֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ. וְהֵם מֵעִידִים עָלָיו עַל עֲוֹנוֹתָיו לְמַעְלָה. וְאִם רוֹצֶה הָאָדָם לַעֲסוֹק בַּעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל הָעֵדִים נַעֲשִׂים מֵלִיצִים טוֹבִים עָלָיו, וְעוֹמְדִים לְהָעִיד עָלָיו עֵדוּת טוֹבָה בְּשָׁעָה שֶׁצָרִיךְ לָהּ. קָם בַּבֹּקֶר מְבָרֵךְ כַּמָּה בְּרָכוֹת, מַנִּיחַ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ בֵּין עֵינָיו. רוֹצֶה לִזְקוֹף רֹאשׁוֹ, רוֹאֶה הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן אָחוּז וְנִרְשָׁם עַל רֹאשׁוֹ, וּרְצוֹנוֹת תְּלוּיוֹת מִצַד זֶה וּמִצַד זֶה עַל לִבּוֹ, הֲרֵי מִסְתַּכֵּל בִּכְבוֹד אֲדוֹנוֹ. פּוֹשֵׁט יָדָיו, רוֹאֶה הַיָּד הַשְּׁנִיָּה מִתְקַשֶּׁרֶת בְּקֶשֶׁר שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. מַחֲזִיר יָדָיו וּמִסְתַּכֵּל בִּכְבוֹד אֲדוֹנוֹ. מִתְעַטֵּף בְּעִטּוּף שֶׁל מִצְוָה, בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתוֹ, אַרְבָּעָה מְלָכִים יוֹצְאִים לִפְנֵי אַרְבַּע, דְּהַיְנוּ אַרְבָּעָה עֵדֵי אֱמֶת שֶׁל הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֵם אַרְבַּע צִיצִיּוֹת, תְּלוּיוֹת מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת, וּתְלוּיוֹת בָּהֶם כַּעֲנָבִים בָּאֶשְׁכּוֹל, מָה אֶשְׁכּוֹל, שֶׁהוּא חַד, וּתְלוּיִם בּוֹ כַּמָּה עֲנָבִים מִצַד זֶה וּמִצַד זֶה, כָּךְ זוֹ, הַצִיצִית, הִיא מִצְוָה אַחַת וּתְלוּיִם בָּהּ כַּמָּה עֲנָבִים וְזָגִים וּזְמוֹרוֹת, דְּהַיְנוּ כַּמָּה מִינֵי מַדְרֵגוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כְּרוּכִים בָּהֶם שֶׁבַע רָצִים, אֵלּוּ הֵם שֶׁבַע כְּרִיכוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת, שֶׁצְרִיכִים לִכְרוֹךְ בְּכָל אַחַת וְאַחַת, אוֹ לְהַרְבּוֹת עַד שְׁל. שָה עָשָׂר כְּרִיכוֹת. מִי שֶׁמּוֹסִיף אַל יוֹסִיף עֲלֵיהֶם עַל שְׁל. ש עֶשְׂרֵה, וּמִי שֶׁמְּמָעֵט אַל יְמָעֵט מִשֶּׁבַע. וְלָמַדְנוּ, תְּכֵלֶת זוֹ הִיא סוֹד דָּוִד הַמֶּלֶךְ, דְּהַיְנוּ מַלְכוּת. וְזֶה הַחוּט שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁזָּכָה בּוֹ לְבָנָיו אַחֲרָיו. מַהוּ תְּכֵלֶת, הַיְנוּ תַּכְלִית הַכֹּל, כִּי תִּקּוּנָהּ, הוּא תַּכְלִית כָּל הָעוֹלָמוֹת רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הִיא נִקְרֵאת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא מַלְכוּת. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, שֶׁבַע הַכְּרִיכוֹת שֶׁכּוֹרְכִים עַל הַצִיצִית, הִיא הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא שְׁבִיעִית הַכֹּל וַדַּאי, כִּי הִיא מִתְבָּרֶכֶת מִשֵּׁשׁ הַסְּפִירוֹת הָאֲחֵרוֹת, חג''ת נה''י, עַל יְדֵי הַצַדִּיק, שֶׁהוּא יְסוֹד, וְעַל כֵּן כּוֹלֶלֶת כָּל הַשֶּׁבַע. וְאִם עוֹשִׂים שְׁל. ש עֶשְׂרֵה כְּרִיכוֹת, י''ג הֵן כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמִידוּהוּ, בִּשְׁל. ש עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים. וְהַמַּלְכוּת הִיא הַפֶּתַח שֶׁל כֻּלָּם וְעַל כֵּן כּוֹלֶלֶת שְׁל. שָה עָשָׂר. וְהִיא, הַתְּכֵלֶת, חוּטָא חַד וְרָשׁוּם בִּצְבָעֶיהָ. וְהַצֶבַע שֶׁלָּהּ יוֹצֵא מִדָּג אֶחָד הַהוֹלֵךְ בְּיָם כִּנֶּרֶת, וְנִקְרָא כִּנֶּרֶת, עַל שֵׁם הַמַּלְכוּת. וְעַל כֵּן כִּנּוֹר הָיָה הַתָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, אֲשֶׁר כִּנּוֹר ה''ס הַמַּלְכוּת, כִּי הִיא וַדַּאי הַכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד הַמְּנַגֵּן מֵאֵלָיו לַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא ז''א. וְעַל כֵּן צִבְעֶיהָ שֶׁל הַתְּכֵלֶת, עוֹלִים עַד לָרָקִיעַ, שֶׁהוּא ז''א, וּמֵרָקִיעַ עַד הַכִּסֵּא, שֶׁהִיא בִּינָה. וְכָאן כָּתוּב מִצְוָה, דְּהַיְנוּ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְווֹת ה', מִשּׁוּם שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְרֵאת מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה י''א) מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא, הָרוֹמֵז לַמַּלְכוּת. מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֶת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ. כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ. שֶׁכָּל אֵלּוּ רוֹמְזִים עַל הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ.

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ט'

א. אַחַר שֶׁיַּשְׁלִים כָּל הַתְּפִלָּה יֵשֵׁב וְיִפּוֹל עַל פָּנָיו וְיַטֶה מְעַט הוּא וְכָל הַצִבּוּר וְיִתְחַנֵּן וְהוּא נוֹפֵל וְיֵשֵׁב וְיַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ הוּא וּשְׁאָר הָעָם וּמִתְחַנֵּן מְעַט בְּקוֹל רָם מִיוֹשֵׁב וְאַחַר כַּךְ יַעֲמוֹד שְׁלִיחַ צִבּוּר לְבַדּוֹ וְאוֹמֵר קַדִּישׁ פַּעַם שְׁנִיָּה וְהֵם עוֹנִים כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹנִין בַּתְּחִלָּה וְאוֹמֵר וְהוּא רַחוּם וְכוֹלֵי תְּהִלָּה לְדָוִד וְכוּלֵי. הוּא עוֹמֵד וְהֵם יוֹשְׁבִים וְהֵם קוֹרְאִים עִמּוֹ. וְאַחַר כַּךְ אוֹמֵר וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וְכוּלֵי וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי וְכוּלֵי וְאַתָּה קָדוֹשׁ וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ וְגוֹמֵר הַקְּדוּשָׁה וְהֵם עוֹנִין קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ שָׁלשׁ פְּעָמִים וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא הַקְּדוּשָׁה תַּרְגוּם וְאוֹמֵר וַתִּשָׂאֵנִי רוּחַ וְכוּלֵי וְקוֹרֵא אוֹתוֹ תַּרְגּוּם וְאוֹמֵר ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד וְקוֹרֵאהוּ תַּרְגוּם כְּדֵי לְהָבִין הָעָם: ב. וְאֵלוּ הַפְּסוּקִים שֶׁלִּפְנֵי הַקְּדוּשָׁה וְשֶׁלְּאַחֲרֶיהָ עִם תַּרְגוּמָן הֵם הַנִּקְרָאִים סֵדֶר קְדוּשָׁה וְאַחַר כַּךְ מִתְחַנֵּן בְּדִבְרֵי תַחֲנוּנִים וּבִפְסוּקֵי רַחֲמִים וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְכָל הָעָם עוֹנִין כְּדַרְכָּן וְנִפְטָרִין:

מוסר
משערי תשובה לר''י דף י' ע''א

דִּבֵּר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעִנְיַן יְמֵי הַזִּקְנָה שֶׁלֹּא יִתְעַצֵל אָדָם בָּהֶם מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָמַר (קהלת יא) בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדְךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשַׁר הַזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים הִמְשִׁיל יְמֵי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת לַבֹּקֶר. וִימֵי הַזִּקְנָה לְעֶרֶב וְהַזֶּרַע דֶרֶךְ מָשָׁל לְבָנִים וּלְתַלְמִידִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נָשָׂא אִשָּׁה בְּיַלְדוּתוֹ יִשָׂא אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ הֶעֱמִיד תַּלְמִידִים בְּיַלְדוּתוֹ יַעֲמִיד תַּלְמִידִים בְזִקְנוּתוֹ כִּי אוּלַי יַצְלִיחוּ בְּנֵי הַזְּקוּנִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים וְכֵן הַתַּלְמִידִים אֲשֶׁר יַעֲמִיד בְּזִקְנוּתוֹ אוּלַי יַצְלִיחוּ מִן הָרִאשׁוֹנִים אוֹ יִהְיוּ כְּאֶחָד טוֹבִים. אַחֲרֵי כֵן אָמַר (שם) וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לָעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הָשֶּׁמֶשׁ פִּירוּשׁ חָזַר לְדַבֵּר עַל יְמֵי הַזִּקְנָה שֶׁהִמְשִׁיל אוֹתָם לָעֶרֶב וּמִפְּנֵי כִּי הַזָּקֵן לֹא יִטְעַם אֶת אֲשֶׁר יֹאכַל וְאֶת אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה כְּדִבְרֵי בַרְזִילַי הַגִּלְעָדִי אָמַר כִּי יֵשׁ לוֹ לְזָקֵן לִיהָנוֹת בִּמְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְאַל תִּקְצַר נַפְשׁוֹ עָלָיו כִּי קוֹצֵר הַנֶּפֶשׁ מוֹנֵעַ אֶת הָאָדָם מִמְּלֶאכֶת שָׁמַיִם וְיֶעֱרַב לוֹ הָאוֹר כַּאֲשֶׁר יֶעֶרְכֶנּוּ לְעוּמַת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ הַבָּאִים כַּאֲשֶׁר יִזָכֵר בְּמִקְרָא אֲשֶׁר לְמַטָּה מִזֶּה (שם) כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֶּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמַח וְיִזְכּוֹר אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֶּה יִהְיוּ כָּל שֶׁבַּא הָבֶל פִּירוּשׁ גַּם כִּי יַזְקִין הָאָדָם מְאֹד אַל יְהִי עַל עַצְמוֹ לְמַשָּׂא אַךְ בְּכָל שְׁנוֹתָיו יִשְׂמָח לְמַעַן לֹא יֹאבַד אֶחָד מִשְּׁנוֹתָיו וְלֹא יִשְׁבּוֹת מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וְיִזְכּוֹר יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֶּה יִהְיוּ וְאָז לֹא יוּכַל לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ו) בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָךְ וְהַצַדִּיקִים מִתְגַּבְּרִים בְּזִקְנָתָם וְאוֹזְרֵי חַיִל וְיַחֲלִיפוּ כֹחַ לַעֲבוֹדַת ה' שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תַלְמִידֵי חֲכָמִים כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִים חָכְמָה מִתּוֹסֶפֶת בָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (שם צב) עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְשֵׁנִים וְרָעֲנַנִּים יִהְיוּ: