מהנהגותיו בקודש של בבא סאלי

כבר ביום שישי אחר תפילת שחרית החל הבבא סאלי זצ"ל בקריאת שניים מקרא ואחד תרגום. אחר טעימה מועטת קצץ ציפורניו לכבוד שבת קודש, ולשעה חמישית יצא לטבילת המקווה לקבלת הארת השבת, והכל בצניעות יתירה. את כיפתו הוריד רק אחר שכל גופו כוסה במים, ומיד בעלייתו מהטבילה לבש את כיפתו, ומיד את חלוקו, בצניעות מופלאה. בביתו דאג להכין בעצמו מהכנות השבת, להיטיב את הנרות לרבנית ולטעום מעט מהמאכלים, שנאמר "טועמיה חיים זכו", ומכוח זאת זוכים לחיים העליונים. לאחר גמר ההכנות למד בספרי אור החיים הקדוש או זוהר הקדוש על פרשת השבוע עד קבלת שבת המלכה. רבנו נהג לקבל שבת מוקדם ככל האפשר, בימי הקיץ – כבר מפלג המנחה.

פעם אחת ראה שמשו של בבא סאלי את רבנו נוטל ידיו אחר השירותים ג' פעמים לסירוגין עם כלי, ושאלו: "רבנו, הרי לימדת אותנו שלא חייב כלי אחר צרכיו, אלא רק ג' פעמים לסירוגין תחת הברז?". שאלו בבא סאלי: "האם עם כלי זה יותר מקדש?". ענה לו: "ודאי, עם כוח נותן תמיד יש קדושה יתירה". אמר לו הבבא סאלי: "אצלי, בענייני קדושה, אין פשרות. הכי טוב שאפשר".

נהג רבנו לומר שכל יהודי יזכה לומר בכל יום חמישה מזמורי תהילים לפי הסדר, כך שבכל חודש יסיים את כל ספר התהילים, שבכל מזמור ישנה השפעה אחרת לנפש האדם, ואשרי הזוכים לכך.

סיפר נכד הבבא סאלי – פעם אחת, בעקבות מקרה מסוים, קיבל על עצמו הבבא סאלי להתפלל את כל ג' תפילות – שחרית, מנחה, ערבית – ראשי תיבות שמע (הזוהר) – מילה במילה, תיבה בתיבה, וכך מתחילת התפילה מפריד בין הדבקים, מוציא מילים שלמות, פרשת עקידה, פיטום הקטורת, פסוקי דזמרה, ברכות קריאת שמע, תפילת עמידה – הכל מילה במילה. והעיד על עצמו, "זה שתפילותי ובקשותי עושות פירות, זה משום מסירות הנפש לתפילה, שמי שמתפלל בצורה זו – תפילותיו נשמעות בשמים".