לא חבל על החיים? לא חבל להפוך ימים של חיים לבורות שחורים?

אחותי, אני מזכירה לך שאנחנו בכמה טורים שעוסקים בנושא הפחד.

בשבוע שעבר סיימנו בזה שאומר דוד המלך בתהילים: "שובה השם חלצה נפשי". דוד המלך מבקש בעיקר על הנפש, מפני שאם הגוף לא מרגיש טוב – הנפש מחזיקה את הגוף, אבל אם הנפש לא מרגישה טוב, הגוף לא יכול להחזיק את הנפש.

את מבינה? הגוף לא יכול להחזיק את הנפש, והנפש מחזיקה הכל. לכן צריך לשמור על נפש בריאה.

אז איך שומרים על נפש בריאה?

אמונה, נשמה, רק אמונה!

הנפש נותנת את הכוח לאדם, ופחד זה בנפש. פחד זו צרעת הנפש, צערת הנפש.

עכשיו, בואי נחשוב רגע, כמה זמן בן אדם חי בעולם הזה?  מאה עשרים שנה בעזרת השם, וזה עובר מהר כל כך. זה לא סתם שכשאדם נפטר מראים לו את כל החיים שלו כמו בסרט של כמה שניות... הנה הוא תינוק. ילד. נער. אבא. סבא. סבא רבה. אולי סבא רבה רבה... וזהו, ביי ביי. וזה עובר מהר כל כך...

אומר דוד המלך בתהילים: ימינו כצל עובר... וזה לא צל של בן אדם, זה צל של מעוף ציפור, אבל לא כל הציפור, רק הכנף שלה.

אז הבנו שהחיים קצרים כל כך. עכשיו, שליש מזה אדם ישן...

אז תגידי, יש לנו פריווילגיה להיות בחרדה? לא חבל על החיים? לא חבל להפוך ימים של חיים לבורות שחורים?

- אבל זה גדול ממני, חגית שירה...

זה קשה, אני יודעת, אבל זה לא גדול ממך!

אחותי, לפני שבאת לעולם הזה, הקדוש ברוך הוא שם לך תיק על הגב. את התיק הזה הוא מילא בכוחות, בכישרונות ברוכים. התיק שלך מלא בכל טוב, בהתאם למסע שלך בעולם הזה, ובהתאם לשליחות שלך...

כן, את – את קיבלת עוצמות, מתנות, יכולות, כישרונות... ואת צריכה להשתמש בזה! להשתמש במתנות האלה כדי לממש את עצמך ולעשות את התפקיד שלך פה בעולם הזה. אם כל אחד בעולם הזה יעשה את התפקיד שלו, העולם יהיה מושלם. אם כל אחד יהיה במקום שלו - תהיה גאולה.

את מכירה את זה שאומרים לך שפחד זה אותיות דחף, ואת לא מבינה בדיוק מה הקשר... איזה דחף? אני מרגישה רק פחד...  מה הקשר דחף?

כל החוסר שיש בעולם, זה בגלל שאנשים לא מממשים את עצמם ולא ממלאים את התפקיד שלהם. אנשים לא נמצאים במקום שלהם, ואז באה הנשמה ודוחפת אותם למקום שלהם, דוחפת אותם לפתוח את התיק של החיים שלהם ולעשות, פשוט לעשות.

(מתוך דפי "שירת הלב" של הרבנית חגית שירה)

נמשיך עוד בשבוע הבא, בעז"ה.