רבנו בחיי: כך תהפוך את הבדידות להזדמנות רוחנית עצומה

רבנו בחיי מציב בפני האדם תפיסת עולם עמוקה ומשמעותית: בכל מצב שבו האדם נמצא, עליו להאמין שהמקום והנסיבות שבהן הוא מצוי הם הטובים ביותר עבורו. בין אם הוא מוקף באוהביו וקרוביו ובין אם הוא חי בבדידות גמורה, האדם נדרש להאמין בטובתו של הבורא ולראות את הבדידות כהזדמנות להתקרבות רוחנית ולעבודת האלוקים.

כך כותב רבנו בחיי בספר המוסר "חובות הלבבות" שער הביטחון:

"ואם יהיה נכרי, יהיה צוותו באלוקיו בעת השתוממותו, ויבטח עליו בגבורתו, ויעלה על לבו גרות הנפש בעולם הזה, וכי אנשי הארץ כמו גרים בה. כמו שאמר הכתוב (ויקרא כה) כי גרים ותושבים אתם עמדי.

ויחשוב בלבו כי כל מי שיש לו קרובים בו, עד זמן מועט ישוב נכרי, בודד ולא יועילהו קרוב ולא בן, ולא יתחבר עמו אחד מהם. ויחשוב אחר כך בהסתלקות כובד משאם וחובותיהם וצורכיהם מעליו ויחשוב זה טובה מטובות הבורא עליו, מפני שאם יהיה רודף אחר ענייני העולם וצרכיו, תהיה יגיעתו יותר קלה עליו מבלי אישה ובנים וחסרונם מנוחה לו וטובה. ואם יהיה מבקש ענייני אחריתו, יהיה לבו יותר ריק ופנוי בעת התבודדותו מבלי ספק".

ועל כן היו הפרושים בורחים מקרוביהם ומבתיהם אל ההרים כדי שיפנו לבותם לעבודת אלוהים. וכן היו הנביאים בזמן הנבואה יוצאים ממעונותיהם ומתבודדים לחובות הבורא עליהם, כמו שידעת מעניין אליהו עם אלישע, שנאמר עליו (מלכים א יט) שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר. וכיון שרמז לו אליהו במעט רמז, הבין אותו ואמר אשקה נא לאביו ולאמי ואלכה אחריך. ואמר וילך אחרי אליהו וישרתהו".

ביאור הלב טוב:

מבהיר רבנו בחיי כי אם האדם זר במקום מגוריו, יחשוב בליבו שזה שאין לו עם מי להתיידד הוא לטובתו, כי מתוך שהוא מרגיש את בדידותו, הוא בוטח עליו יתברך, ויעל על ליבו את גירותה של הנפש בעולם הזה, ושכל האנשים הנמצאים בעולם הם כמו גרים, וגם כל מי שיש לו קרובים בעולם, ייהפך תוך זמן קצר לגלמוד כשימות, ולא יועיל לו אז לא קרוב ולא בן, ואף אחד מהם לא יהיה בקרבתו.

ואחר כך יחשוב שזה שהוא בודד הוא לטובתו, כי על ידי כך הוא משוחרר מהמשא הכבד שהיה רובץ עליו אילו היתה לו משפחה, ומטעם זה היו החסידים הפרושים בורחים מבתיהם ומקרוביהם אל ההרים, כדי שמחשבותיהם תהיינה פנויות לעבודת האלוקים. וכן הנביאים, כשהיא מתנבאים, היו יוצאים ממעונותיהם ומתבודדים, כדי לרכז את מחשבותיהם לחובות המוטלות עליהם כלפי הבורא.

רבנו בחיי ממשיך:

"ואם יהיה הבוטח באלוקים בעל אישה וקרובים ואוהבים ואויבים, יבטח באלוקים בהצלתו מהם, וישתדל לפרוע מה שחייב להם ולעשות חפציהם ולהיות לבו שלם עמהם, וירף ידו מהזקתם, ויסבב על מה שיהיה טוב להם, ויהיה נאמן בכל ענייניהם, ויורם אופני תועלותם בענייני התורה והעולם לעבודת הבורא. כמו שכתוב (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך. ואמר (שם) לא תשנא את אחיך בלבבך.

לא לייחל הגמול מהם, ולא לקדם אצלם, ולא מאהבתו בכבודם ושבחם, ולא להשתרר עליהם, אך לקיים מצוות הבורא ולשמור דבריו ופקודיו עליהם. כי מי שתהיה דעתו בעשותו חפציהם על אחד מהדברים שזכרנו תחילה, לא ישיג רצונו מהם בעולם הזה, וייגע לריק ויפסיד שכרו לעולם הבא.

ואם הוא נוהג בזה לעבודת האלוהים בלבד, יעזרם האלוהים לגמול אותו בעולם הזה, וישים בפיהם שבחו, ויגדל עניינו בעיניהם, ויגיע אל הגמול הגדול בעולם הבא. כמו שאמר האלוהים לשלמה (מלכים א ג) וגם אשר לא שאלת נתתי לך וגו'".

מבאר הלב טוב:

ואם יש לאדם אישה וקרובים, אוהבים ואויבים, יבטח באלוקים שיציל אותו מהיגיעה והטרחה שהם גורמים לו, וישתדל למלא את חובותיו כלפיהם ולהשביע את רצונם בלב שלם, ואל יכביד את עולו עליהם, וידאג לדברים שהם לטובתם, ויהיה נאמן להם בכל ענייניהם, וילמד אותם את ההתנהגות הנכונה בענייני התורה ובענייני העולם, אשר תועיל להם לעבודת הבורא.

ואת הטובות האלה יעשה איתם לא מתוך תקווה לקבל שכר על זה, ולא מתוך כוונה שיעזרו לו גם הם כשהוא יצטרך לעזרתם, ולא מפני שהוא אוהב את הכבוד ואת השבח שיתנו לו עבור זה, ולא כדי להשתרר עליהם, אלא כדי לקיים את מצוות הבורא, וכדי לשמור את תורתו ואת ציווין כלפיהם.

ומי שמיטיב לבני ביתו רק מתוך כוונה לעבוד בזה את האלוקים, אז האלוקים יעעזור להם שיגמלו לו טוב בעולם הבא, וישים את שבחו בפיהם, ויגדיל את ערכו בעיניהם, והוא יגיע אל השכר הגדול בעולם הבא.

ממשיך רבנו בחיי:

"אבל אופני ביטחונו על אלוקיו בענייני מי שהוא למעלה ממנו ומי שהוא למטה ממנו, מכיתות בני אדם, הפנים הישרים לו כשיביא אותו הצורך לבקש חפץ ממי שהוא למעלה ממנו או למטה ממנו, שיבטח בו על אלוהיו וישימם סיבה בהשלמתו, כאשר ישים עבודת הארץ וזריעתה סיבה לטרפו. ואם ירצה להטריפו ממנה, יצמח הזרע ויפרה וירבה. ואין להודות הארץ על זה, אך ההודאה לבורא לבדו. ואם לא יחפוץ האלוקים להטריפו מהם, לא תצמיח הארץ, או תצמיח ויקרה הצמח פגע, ואין להאשים הארץ.

וכן כשיבקש מאחד מהם חפץ שיהיה אצלו, החלש והחזק מהם שווה בעשותו, ויבטח בהשלמתו על האלוהים יתברך. ואם ישלים על יד אחד מהם, יודה הבורא יתברך אשר השלים חפצו, ויודה למי שנעשה על ידו על לבו הטוב לו ושהבורא הביא תועלתו על ידו.

ובידוע שאין הבורא מגלגל טובה אלא על ידי הצדיקים, ומעט הוא שמתגלגל הפסד על ידיהם. כמו שאמרו זיכרונם לברכה: מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. ואמר הכתוב (משלי יב) לא יאונה לצדיק כל און.

ואם לא ישלם לו על ידיהם, אל יאשימם, ואל יתלה בהם קיצור, אך יודה לאלוקים אשר בחר לו הטוב בזה, וישבחם כפי שידע מהשתדלם לעשות חפציו, אף על פי שלא נשלם כרצונו וכרצונם לו. וכן ינהג במיודעיו ואוהביו ובמי שנושא ונותן עמהם ושמשיו ושותפיו.

וכן אם יבקש ממנו מי שלמעלה ממנו או שלמטה ממנו חפץ, יסבב לעשותו בכל לבו, וישתדל להשלימו במצפונו אם יזדמן לו, ויהיה מי שמבקשו ראוי להשתדל לו בו, ואחר כך יבטח על האלוקים בהשלמתו. ואם ישלימהו על ידו, אל יחזיק טובה לעצמו ואל יבקש גמול ותודה מזולתו, אלא יודה לקל שהשלימו על ידו, וישימהו סיבה לטובת זולתו. ואם ימנע ממנו ולא יזדמן לו לעשותו, אל יאשים נפשו, ויודיע את חברו שלא קיצר אחר שיטרח, וישתדל בו בעצמו.

מבאר הלב טוב:

ואילו דרך השימוש הנכון בביטחון באלוקים, במה שנוגע ליחסו כלפי הכיתות השונות של בני האדם, הן אלה שמעמדם עולה על מעמדו, והן אלה שמעמדם נמוך ממעמדו, הוא זה: שכאשר ייאלץ אותו ההכרח לבקש משהו מבני אדם העולים עליו במעמדם, אז יבטח בדבר ההוא על אלוקיו, ויעשה את האנשים הללו רק לאמצעי שעל ידו יצא אותו דבר לפועל, כמו שהוא עושה את עיבוד האדמה וזריעתה לאמצעי שעל ידו ישיג את פרנסתו – ואם ירצה הבורא לפרנס אותו על ידי האדמה, אז יצמח הזרע וירבה, ולא מגיעה לאדמה תודה על זה, אלא התודה מגיעה לבורא לבדו. ואם לא ירצה האלוקים לפרנס אותו על ידי יבול האדמה, אז היא לא תצמיח, או שהיא תצמיח והיבול יתקלקל, ואין להאשים את האדמה על כך.

וכן, כשהוא מבקש משהו מבני אדם, אל יחשוב שאם הוא מבקש את הדבר מאדם חזק, אז יש לו יותר סיכויים להשיג אותו, מאשר אם יבקש את הדבר מאדם חלש, אלא יאמין ששניהם מסוגלים לעשות את הדבר באופן שווה, מאחר שהם רק אמצעים שעל ידם הבורא נותן את הדבר, ויבטח על האלוקים יתברך שיוציא את הדבר לפועל. ואם האלוקים ימלא את בקשתו על ידי אותו אדם שפנה אליו, אז יודה לבורא יתברך על שמילא את רצונו, ויודה למי שנעשה הדבר על ידו, על טוב ליבו עמו, על שהבורא עזר לו על ידו, וידוע הדבר, שאין הבורא מביא טובה אלא על ידי צדיקים. ואם האלוקים לא ימלא את מבוקשו על ידי אותו אדם פנה אליו, אל יאשים אותו ואל יתלה את הדבר ברשלנותו, אלא יודה לאלוקים על הטוב שעשה עימו בזה שלא מילא את רצונו, וישבח את האדם ההוא בהתאם למה שהשתדל למלא את רצונו. אף על פי שלא עלה בידו להוציא את הדבר לפועל כפי שרצה, ובדרך זה ינהג כלפי מיודעיו ואוהביו, ועם מי שהוא עומד עימהם בקשרי מסרח, ועם שמשיו ושותפיו.

לגבי ההנהגה הנכונה כלפי אויביו ומבקשי רעתו, כותב רבנו בחיי:

"אבל ענייני אויביו וחומדיו ומבקשי רעתו, יבטח בענייניהם על הבורא יתעלה, ויסבול חרפתם ואל יגמול להם כפועלם, אך יגמלם חסד, ויעשה להם כל מה שיוכל לעשותו מן הטוב, ויזכור בלבו שתועלתו ונזקו ביד הבורא יתעלה.

ואם יהיו סיבה להזיקו, יחשוב עליהם טוב, ויחשוד את עצמו ומעשיו ברוע הקדמותיו אצל אלוקיו, ויתחנן אל האלוקים ויבקש מלפניו לכפר עונותיו, ואז ישובו אויביו לאהבתו. כמו שאמר החכם (משלי טז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו".

ביאור הלב טוב:

ואילו ההנהגה הנכונה כלפי אויביו, מקנאיו ומבקשי רעתו, היא: שבכל מה שנוגע אליהם יבטח על הבורא יתברך, ויסבול את מה שהם מעליבים אותו, ואל יגמול להם כמעשיהם, אלא יגמול להם חסד, ויעשה עמהם טוב כמיטב יכולתו, ויזכור בליבו שהתועלת והנזק מסורים ביד הבורא יתברך. ואם ה' יעשה אותם לאמצעי להביא לו נזק, ידון אותם לכף זכות, ויחשוד את עצמו ואת מעשיו שהוא הקדים לעשות לאלוקיו רעה, ויתחנן אל האלוקים ויבקש ממנו לכפר על עוונותיו. וכשינהג כך, אויביו יהפכו להיות אוהביו, כמו שאמר שלמה המלך החכם במשלי: 'ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו'".

לסיכום, רבנו בחיי מלמד אותנו להתייחס לכל מצב בחיים, נעים או קשה, כשלב במסע הרוחני שלנו. בין אם מדובר בקרבה למשפחה ובין אם בבדידות מוחלטת, עלינו לחפש את ההזדמנויות לצמיחה, אמונה וחיבור לבורא. במצבים קשים במיוחד, כאשר אנו עומדים בפני אתגרים מול קרובים, אוהבים, או אף אויבים, העיקרון המנחה הוא תמיד לבטוח בבורא, לנהוג בטוב ובחסד, ולהבין שכל דבר שנעשה לטובתנו – מקורו בידי שמיים.