רבי תנחום הירושלמי: מסע מרתק בעקבות דמותו, יצירותיו וסיפור חייו

לפני כשבע מאות שנים נפוצה אצל היהודים במצרים סדרה של ספרים, פירושים לתורה ולנביאים, מילונים וביאורים, שיוחסו לרבי תנחום הירושלמי. ספריו מצוטטים אצל פרשנים ומחברים שונים, אך אף אחד לא ציין מי היה רבי תנחום ומתי חי. האמנם חי בירושלים, או שמא היה זה רק שם משפחתו?

בספרים מובא כי רבי תנחום מת בקהיר בשנת 1291, ובנו רבי יוסף כתב על קברו: "נגנז בקבר זה איש, כל שבח אוסף, ראש הזמן תנחום בן הגביר יוסף". האם היה רבי תנחום מחכמי קהיר?

בפירושו לספר יהושע, כותב רבי תנחום דבר מרתק: הוא מספר כי צאצאיהם של הגבעונים, האומה הכנענית שעשתה ליהושע בן נון תרגיל הונאה כאילו הגיעו מארץ רחוקה, ויהושע השאיר אותם בחיים אבל גזר עליהם שיהיו שואבי מים, עדיין קיימים בארץ ישראל, ואנשיה מזוהים כגבעונים, יותר מאלפיים וחמש מאות שנים אחרי יהושע בן נון.

הוא הכיר כנראה גם את מערת הלל ושמאי, כי הוא כותב בהמשך ספר יהושע על המקום "מי מרום": "נקרא היום מירון, והוא מקור מים ומספרים שמימיו נשפכים בשביל עולי הרגל בפשע ותיכף ומיד אחרי שהיה מקום יבש. והנה אתה רואה שהיה קיים בזמן קדום אלא שלא סופר עליו נס זה".

מן הצד השני, רבי תנחום מגלה בקיאות גם בחיים בארץ מצרים בזמנו. נראה, אם כן, שחי בשתי הארצות, בישראל ובמצרים.

ר' תנחום מצר על הזנחת השפה העברית בזמנו, כותב רבות בשבחה, ואומר: "כי כל אומה מאומות העולם אין לה מציאות כי אם בלשונה, ואין לה ממשות אלא בשפתה". הוא עסק בפילוסופיה, והושפע רבות מהרמב"ם. פירושיו כה שכליים ומדויקים, עד שהיו שכינו אותו "אבן עזרא של המזרח".

בזמן שכבשו הממלוכים את עכו וטבחו ביהודים, הגיעו הבשורות הרעות למצרים, שבה שהה רבי תנחום כנראה בסוף ימיו. קרובי משפחתו נהרגו בעכו, ומרוב צער הוא חלה ומת.

בנו של רבי תנחום, רבי יוסף, היה משורר. מאות משיריו השתמרו ב"דיואן" מיוחד המלקט אותם. יש בהם גם שירים מעניינים ומפתיעים; אחד מהם הוא שיר תוכחה למשורר בשם איברהים הירושלמי, אולי קרוב משפחה, שבו הוא מפציר בו בלשון שירית שלא לכתוב שירים לעגניים על בני אדם... כן כתב שיר על אדם שלקח ממנו ספר בהשאלה ולא השיב, ושיר אחר על הפרעושים המציקים לו בלילה. את ספרו מייחד שיר גדול שבו הוא מתאר את גדולתו של אביו.