אור בתוך החושך – יש דבר כזה?

"אחי, אני מבואס, אין לי כוח לכלום".

מכירים את אלו שכל היום מתלוננים? רק שאלתם אותם "מה נשמע?" וכבר הפכת ל"אחי" וקיבלת תשובה מייאשת ורשימה של צרות. לפעמים נדמה שלכל אחד יש חבר כזה "מבואס" ולפעמים, בואו נודה, גם אנחנו כאלה. האם יש דרך לצאת מזה?

מסתבר שכן.

"לפעמים נתבלבל דעת האדם בשעת יסורין וצער, רחמנא לצלן, ונדמה לו כאלו כל העולם נפל עליו" (אוצר היראה). כשאדם בצער (חלילה), הוא לא מצליח לחשוב בצורה מסודרת, ובטח לא להתפלל ולדבר עם השם. מה כן הוא עושה? מתלונן. מובן שאין בעיה לדבר ולהוציא מהלב מה שכואב, הבעיה היא כשהופכים את זה להרגל. "כל הנמשך אחר צערו, הצער נמשך אחריו".

אז איך יוצאים מזה ולא מרגישים שהעולם נפל עלינו? מתחילים להודות, לחפש את ההרחבה הקטנה שיש בתוך הצרה, או את הרווח שיש בין צרה לצרה. כתוב בספרים קדושים שבתוך כל צרה שהשם מביא על האדם – יש הרחבה כלשהי. בדיוק כמו בפרשת השבוע שלנו בה יעקב אבינו נתן רווח בין עדר לעדר, כך גם השם נותן איזושהי הרחבה בתוך הצרה, איזושהי נקודת אור קטנטונת – אין חושך  מוחלט.

ומי שעושה את זה, מי שמתעקש למצוא את ההרחבה, את הטוב בתוך מה שהוא עובר – ייצא לחלוטין מכל הצרות. להגיד לכם שזה קל? ברור שלא. האם זה שווה את זה? ברור שכן. איכשהו נקודת האור הקטנטונת שהצלחנו למצוא, תמשוך אחריה עוד נקודה קטנה של אור, ופתאום נראה עוד משהו טוב בתוך כל הצרות. ומה בסוף? נצא לאור גדול.

ואולי, רק אולי, גם החבר המיואש יחליף את רשימת הצרות ברשימת טובות, וכשתשאלו מה נשמע, הוא יענה: "ברוך השם, אחי, מעולה". שווה לנסות.