לקראת הסדרה בלבנון? אסור לשכוח את הדרום ואת החטופים

לאחר למעלה משנה של מלחמה ואי שקט, ישראל נערכת להסדרה בצפון עם לבנון וארגון הטרור חיזבאללה. עבור תושבי הצפון, שסובלים ממתח ואי ודאות ופזורים ברחבי הארץ, מדובר בנקודת אור ואולי פתח לתקווה חדשה, לאחר המתח ואי הוודאות הביטחונית.

השיבה לבתים ולתחושת הביטחון היא הישג חשוב, שמסמל את העוצמה ואת היכולות המרשימות של מדינת ישראל ושל כוחות הביטחון שלנו. יחד עם זאת, דווקא ברגעים אלה, אסור לשכוח את הדרום ואת המשפחות שעדיין ממתינות לשובם של יקיריהן מהשבי.

417 ימים חלפו מאז נחטפו 101 ילדים, גברים ונשים, שאנחנו, משפחותיהם, חיות מאז במתח ובדאגה שאין לתאר במילים. המאבק להחזרתם הוא לא רק מאבק של המשפחות, אלא מאבק לאומי המשלב את ערכי הערבות ההדדית והחוסן החברתי של כולנו.

זה הזמן למנף את ההישגים הצבאיים המדהימים שהשגנו הן בצפון והן בדרום, ולהפעיל כל מנוף מדיני ואסטרטגי אפשרי להשבת החטופים. אנחנו מצפים מהממשלה, כמו גם מהממשל האמריקאי היוצא והנכנס, לפעול יחד ולשים את נושא החטופים בראש סדר העדיפויות ולהביא לסיום הכאב המתמשך ולהשיב את כל 101 החטופים והחטופות החיים לביתם והחללים לקבורה.

אני, גניה צוהר, דודתו של עומר נאוטרה, קצין בודד שנחטף מהטנק בבוקר שמחת תורה, מאמינה בכל ליבי בכוח הביחד שלנו, כל חלקי העם, למען החזרת החטופים. כל יום שעובר הוא יום נוסף של ציפייה, תקווה ותפילה שעומר, עם כל האור והאהבה שבו, ישוב הביתה. המחשבה על אותו רגע בו נזכה לראות את עומר ושאר החטופים שבים מחזיק אותנו כמו אוויר לנשימה. זהו רגע של דמעות של שמחה, של חיבוקים שלא נגמרים, של חזרה לחיים שהוקפאו בזמן.

היום בו ישוחררו החטופים יהיה יום של ניצחון הרוח האנושית, זה יהיה יום שבו הרחובות יתמלאו בשירים ודגלים, הפנים יתמלאו חיוכים, והלבבות יתאחדו בחגיגת חיים מחודשת. זהו רגע של איחוד אמיתי, שבו כל אחד ירגיש כאילו בן משפחתו חזר הביתה. ובו בזמן יאפשר סגירת מעגל למשפחות החללים שיוכלו למצוא נחמה בהבאת יקיריהן לקבורה באדמת ישראל.

החזרת החטופים היא המשימה הלאומית של עם ישראל על כל גווניו, ואנו נדרשים לה ביחד. אנו חבים זאת לחטופים ולערכים שעליהם אנחנו מחנכים את ילדינו ובגינם עלה עומר להגן על המדינה ותושביה.

גניה צהר היא דודתו של החייל הבודד החטוף עומר נאוטרה

החייל החטוף עומר נאוטרה