רבנו בחיי עם חידוש נפלא מפרשת וירא: שתפו משפחה וחברים

"וַיהֹוָה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה" (בראשית י"ח, י"ז)

הפסוק "הֲמַכְסֶה אֲנִי מֵאַבְרָהָם" (בראשית י"ח, י"ז) נאמר על ידי הקב"ה רגע לפני שהוא מגלה לאברהם את כוונתו להפוך את סדום ועמורה בשל חטאיהם. האם לגלות לאברהם את התוכנית או להסתירה ממנו? שאלה זו חושפת את הקשר הקרוב והאמון שבין אברהם לקב"ה, ומשם מתחילים שבחים לאברהם על מסירותו ומעמדו הרוחני.

רבנו בחיי מדגיש כאן את הענווה המדהימה של אברהם. למרות שהקב"ה מרעיף עליו שבחים ומגלה את קרבתו ואמונו בו, אברהם אינו מתמלא בגאווה. להיפך, תגובתו של אברהם היא ענווה והשפלה עצמית, כפי שהוא אומר מאוחר יותר: "ואנכי עפר ואפר" (בראשית י"ח, כ"ז). כלומר, אברהם נשאר צנוע ומחובר לקרקע גם כאשר זוכה לשבחים על מעשיו וצדקותו.

"המכסה אני מאברהם. האריך הקב"ה בשבחיו של אברהם ואברהם לא גבה לבו על זאת אבל השפיל עצמו ואמר ואנכי עפר ואפר".

רבנו בחיי מלמד מהתנהגותו של אברהם מוסר חשוב לכולנו: כאשר אדם זוכה לשבחים ולהכרה במעלותיו, עליו לנקוט בגישה של ענווה ולהשפיל עצמו עוד יותר במקום להתגאות.

"ומכאן ראוי ללמוד שכל מי שמשבחין אותו אין ראוי שיתגאה על כך אלא שישפיל את עצמו יותר ממה שהיה".

הרב יגאל כהן בשיחה מיוחדת בגנות מידת הגאווה ובשבח הענווה. וגם: איך ניתן להגיע לשלמות במידה זו? צפו