הפיוט שמחבר אותך ישירות לקב"ה: "כהושעת אלים" והכוח האדיר שטמון בו

"כהושעת אלים" הוא פיוט הושענות הנאמר כחלק ממנהג ההושענות בחג הסוכות לפי מנהגי אשכנז. הפיוט הינו תפילה לה' שיושיענו, כפי שהושיע את אבותינו פעמים רבות במהלך כל ההיסטוריה היהודית.

לא יודע מי חיבר את הפיוט, אך מקובל לייחס אותו לפייטן רבי אלעזר בירבי קליר, שחי על פי המשוער בארץ ישראל בראשית המאה השביעית.

בנוסח אשכנז נאמרת הושענא זו בכל ימי סוכות לאחר הקפת הבימה (בזמן ההקפה אומרים הושענא אחרת), לרבות הושענא רבה, מלבד בשבת (שבת שחלה ביום טוב הראשון או שבת חול המועד).

נוסח הפיוט

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ אֵלִֽים בְּלֽוּד עִמָּֽךְ.

בְּצֵֽאתְךָֽ לְיֵֽשַׁע עַמָּֽךְ. כֵּן הוֹשַׁע נָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ גּֽוֹי וֵֽאלֹהִֽים.

דְּרוּשִֽׁים לְיֵֽשַׁע אֱלֹהִֽים. כֵּן הוֹשַׁע נָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ הֲמֽוֹן צְבָאֽוֹת.

וְעִמָּֽם מַלְאֲכֵֽי צְבָאֽוֹת. כֵּן הוֹשַׁע נָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ זַכִּֽים מִבֵּֽית עֲבָדִֽים.

חַנּֽוּן בְּיָדָֽם מַֽעֲבִידִֽים. כֵּן הוֹשַׁע נָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ טְבוּעִֽים בְּצֽוּל גְּזָרִֽים.

יְקָֽרְךָֽ עִמָּֽם מַֽעֲבִירִֽים. כֵּן הוֹשַׁע נָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ כַּנָּֽה מְשׁוֹרֶֽרֶת וַיּֽוֹשַׁע.

לְגוֹחָֽהּ מְצֻיֶּֽנֶת וַיִּוָּֽשַׁע. כֵּן הוֹשַׁע נָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ מַֽאֲמַֽר וְהֽוֹצֵאתִֽי אֶתְכֶֽם.

נָקֽוּב וְהֽוּצֵאתִֽי אִתְּכֶֽם. כֵּן הוֹשַׁע נָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ סֽוֹבְבֵֽי מִזְבֵּֽחַ.

עֽוֹמְסֵֽי עֲרָבָֽה לְהַקִּֽיף מִזְבֵּֽחַ. כֵּן הוֹשַׁע נָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ פִּלְאֵֽי אָרֽוֹן כְּהֻפְשַֽׁע.

צִעֵֽר פְּלֶֽשֶׁת בַּֽחֲרֽוֹן אַֽף וְנוֹשַֽׁע. כֵּן הוֹשַׁע נָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ קְהִלּֽוֹת בָּבֶֽלָה שִׁלַּֽחְתָּ.

רַחֽוּם לְמַֽעֲנָֽם שֻׁלַּֽחְתָּ. כֵּן הוֹשַׁע נָא:

כְּהוֹשַֽׁעְתָּ שְׁבֽוּת שִׁבְטֵֽי יַֽעֲקֹֽב.

תָּשֽׁוּב וְתָשִֽׁיב שְׁבֽוּת אָֽהֳלֵֽי יַֽעֲקֹֽב. וְהוֹשִֽׁיעָה נָּֽא:

תוכן הפיוט

הנושא המרכזי של הפיוט מבוסס על העיקרון היהודי שכאשר עם ישראל נמצא בצרה, כביכול גם הקב"ה נמצא יחד עם בצרה זו, ולכן כאשר ה' מושיע את עם ישראל הוא כביכול מושיע גם את עצמו.

עיקרון זה מופיע פעמים רבות במדרשי חז"ל, ומבוססת על הפסוקים ”עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה” (תהלים, צ"א, ט"ו) ו”בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר” (ישעיהו, ס"ג, ט') ועוד.

במשנה במסכת סוכה מופיעים דברי יהודה כי בעת הקפת המזבח בבית המקדש הכריז: "אני והוא הושיעה נא". התלמוד הירושלמי מפרש הכרזה זו על פי התפישה דלעיל, כמכוונת לבקש שה' יושיע לא רק את ישראל אלא גם את עצמו.

מבנה הפיוט

כל שורה בפיוט מתחילה במלה "כהושעת", מזכירה את הישועה מן העבר, ומסיימת במילים "כן הושע נא". בתווך, מופיעות שתי שורות חורזות, היוצרות גם אקרוסטיכון אלפביתי.