"חשבתי שיש רעים רק בסרטים": החטופה בראיון מטלטל על חייה בשבי בעזה

שני גורן, אחת החטופות שחזרו משבי חמאס, נזכרת ביום הגורלי שבו החיים שלה השתנו לעד. בשיחה כואבת עם הפודקאסט "אחד ביום", היא מספרת: "הייתי לבדי בבית כשהאזעקות התחילו. אחי התקשר ואמר לי להישאר בבית, לנעול דלתות ולהיכנס לממ"ד".

כשהמחבלים הגיעו לביתה, כל התכניות שלה להשתלט על המצב נעלמו. "פתחו את הדלת של הממ"ד וזרקו רימון, למזלי הוא לא התפוצץ", היא נזכרת.

במסע הטרגי שלה בתוך הקיבוץ הכבוש, נתקלה שני בבני משפחתה של דורון כץ-אשר, שכולם נלקחו יחד לעזה. "המחבל הוביל אותנו בין גופות השרופות של הקיבוץ", היא מספרת, "וראיתי שאין יותר ניר עוז". במהלך ניסיון בריחה כושל, היא נפגעה שני מרסיסים ופונתה עם שאר החטופים לעזה, שם נשארה במשך 16 ימים בשבי, כשבין החטופים היו גם ילדים ונשים מהקיבוץ.

"אחד הדברים שהכי זעזעו אותי היה כשהבת הקטנה של דורון אמרה: 'חשבתי שיש רעים רק בסרטים'", הוסיפה גורן ואמרה כי החיבור העמוק שלה עם הילדים החטופים, ובמיוחד איתן יהלומי, העניק לה את הכוח להמשיך. "הוא היה העוגן שלי שם. כולם אמרו שאני שמרתי עליו, אבל האמת היא שהוא היה המלאך שלי".

בזמן שהייתה בשבי, שני ניסתה לשמור על תחושת תקווה עבור עצמה והחטופים האחרים. היא תיארה איך הילדים החטופים היו מודאגים שמא הם יישארו בשבי זמן רב, כמו גלעד שליט. "הם שאלו אותי: 'אנחנו נהיה פה חמש שנים?', ואני עניתי להם שאנחנו אזרחים וחייבים להחזיר אותנו".

לאחר שחרור הילדים, נאלצה שני לצפות באחרים משתחררים בזמן שהיא עצמה נשארה מאחור. "בכל חדר שהגעתי אליו ראיתי את כולם יוצאים, חוץ ממני", היא משחזרת. תחושת חוסר האונים הפכה לעוצמתית, כשהשתחררה וגילתה שגם חברתה הקרובה, ארבל יהוד, נחטפה לעזה. "בחצרים פגשתי את אח שלי, והוא אמר לי שארבל גם בעזה. מאז יש מסך שחור על החיים שלי", הוסיפה. "האשמה שיש בי נורא גדולה. למרות שלא אני החלטתי שאני משתחררת, אבל למה אני יצאתי והמבוגרים לא? הם אחר כך נהרגו שם. למה אני השתחררתי וארבל עדיין שם? זה שובר את הלב. אני מנסה להגיד לעצמי שזו לא אשמתי ושאני לא בחרתי את זה אבל זה לא פשוט. אני רק מקווה שזה ייגמר כמה שיותר מהר".