לפעמים אני מתפשרת ומסכימה. זה נכון?

כמה פעמים קורה לי שאני מבקשת מהילדים שלי לעשות משהו, כגון ללכת לישון ולסגור את הספר, וכשהילד לא מסכים אני מתפשרת ומרשה לקרוא במיטה. האם נכון לעשות זאת?

זו שאלה חשובה מאד והיא תלויה בדבר אחד: האם זה מה שהחלטת כי רצית, או החלטת כי לא הייתה לך ברירה?

אני נתקלת במצבים רבים שבהם אימהות נאלצות לעשות "הנחות" לילדים שלהן כי אין להן ברירה, או כי הן חוששות מתגובות הילדים, או שהן עייפות ואין להן כוח לעמוד על שלהן, או שלא נעים להן מהסביבה, או שהן מרגישות שהן חייבות (ברוב המקרים הכל נעשה בתת המודע – רק כדאי לשים לב לכך).

בדרך כלל, החלטות שלא נעשות ממקום של בחירה הן החלטות שגויות. הילד מרגיש בלבול, כיוון שמצד אחד אמא אומרת משהו, ומצד שני (הוא לא יודע להסביר את זה, אבל הוא מרגיש) אמא לא ממש מתכוונת לזה. וזה גורם לילד להתנגד, להתווכח וכמובן לא לשתף פעולה.

כאשר את מחליטה ממקום שבחרת בלי חשש, תגידי בביטחון מה שאת רוצה. לדוגמא: "תסגור את הספר בבקשה, ותיגש למיטה!". או אם את מחליטה שזה בסדר להמשיך לקרוא בחדר, תגידי לו את מה שהחלטת בביטחון, בסמכות, ובלי הסברים והתנצלויות.

כאשר הילד יראה שאת בטוחה בעצמך, הוא יבין שאמא רצינית וחייבים לשתף פעולה, וממילא הוא יקשיב ויעשה מה שאמרת. (יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית, מנחת הורים מומחית למשמעת וסמכות בשיטת אימהות מודעת)