לְאֵל עוֹרֵךְ דִּין: הפיוט שמגלה את הרחמים שמאחורי הדין האלוקי

הפיוט "לְאֵל עוֹרֵךְ דִּין" הוא פיוט נשגב ומעורר יראה, הנאמר בראש השנה וביום הכיפורים בקהילות האשכנזים. מחברו אינו ידוע בוודאות, אך רבים מייחסים אותו לרבי אלעזר הקליר, אחד המשוררים הגדולים של ימי הביניים. פיוט זה מציג בצורה מרגשת את תפקידו של הקב"ה כעורך דין, המעמיד את בני האדם למשפט ביום הדין, אך באותה נשימה גם מטה את מאזני הרחמים לטובת עמו הנבחר. מבנהו הייחודי של הפיוט – עם שבחים אלפבתיים של בורא העולם, המשלבים בין דין לרחמים – הופך אותו לאחד הרגעים העוצמתיים בתפילות הימים הנוראים.

תוכן הפיוט

הפיוט כולל את שבחיו ותאריו של הקב"ה הקשורים למשפט ודין לפי סדר אלפביתי, כאשר כל שורה זוגית נחתמת במילים "ביום דין" וכל שורה אי זוגית נחתמת במילה "בדין". שבחי האל בפיוט מתמקדים בהיותו של האל עורך משפט נוקב מחד (למשל: בוחן לבבות, הוגה דעות, יודע מחשבות וכו') ומאידך בהיותו רחמן ומטה כלפי חסד (למשל: סולח לעמוסיו, לטהר חוסיו, לרחם עמו וכו').

נוסח הפיוט

וּבְכֵן לְךָ הַכֹּל יַכְתִּירוּ

לְאֵל עוֹרֵךְ דִּין / לְבוֹחֵן לְבָבוֹת בְּיוֹם דִּין

לְגוֹלֶה עֲמֻקוֹת בַּדִּין / לְדוֹבֵר מֵישָׁרִים בְּיוֹם דִּין

לְהוֹגֶה דֵעוֹת בַּדִּין / לְוָתִיק וְעֹשֶׂה חֶסֶד בְּיוֹם דִּין

לְזוֹכֵר בְּרִיתוֹ בַּדִּין / לְחוֹמֵל מַעֲשָׂיו בְּיוֹם דִּין

לְטַהֵר חוֹסָיו בַּדִּין / לְיוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת בְּיוֹם דִּין

לְכוֹבֵשׁ כַּעְסוֹ בַּדִּין / לְלוֹבֵשׁ צְדָקוֹת בְּיוֹם דִּין

לְמוֹחֵל עֲוֹנוֹת בַּדִּין / לְנוֹרָא תְהִלּוֹת בְּיוֹם דִּין

לְסוֹלֵחַ לַעֲמוּסָיו בַּדִּין / לְעוֹנֶה לְקוֹרְאָיו בְּיוֹם דִּין

לְפוֹעֵל רַחֲמָיו בַּדִּין / לְצוֹפֶה נִסְתָּרוֹת בְּיוֹם דִּין

לְקוֹנֶה עֲבָדָיו בַּדִּין / לְרַחֵם עַמּוֹ בְּיוֹם דִּין

לְשׁוֹמֵר אוֹהֲבָיו בַּדִּין / לְתוֹמֵךְ תְּמִימָיו בְּיוֹם דִּין

מתי נאמר

ברוב הקהילות האשכנזיות נהוג לאמרו בשחרית של היום הראשון של ראש השנה ושל יום הכיפורים. חלק מהקהילות אומרות את הפיוט גם ביום השני של ראש השנה – חלקן בשחרית וחלקן במוסף.