אחותו של תומר אחימס הי"ד: "קמתי מסיוטים בלילה, דמיינתי שמתעללים בך"

גל גורן, בנה של מיה גורן הי"ד, ומאיה אחימס, אחותו של תומר אחימס הי"ד, דיברו אמש (מוצאי השבת) על האירועים האחרונים, במסגרתם הגופות של בני משפחתם חזרו לארץ. בכיכר החטופים נכחו גם בני משפחותיהם, זאת אחרי שקברו את יקיריהם.

"אני לא מאמינה שאני אומרת את המילים האלה - תומר אחי הקטן חזר הביתה. ביום חמישי ערכנו לתומר את ההלוויה השניה שלו. הפעם קברנו אותו", אמרה מאיה. "זו הייתה הלוויה אמיתית, כמו שמגיעה לתומר, גיבור ישראל. באמצע מסע הלוויה המיניבוס עצר, ועליתי על הרכב שנשא את הארון של תומר. עליתי עליו ונפרדתי מתומר באמת. נישקתי את הארון, חיבקתי אותו ושם הגיעה גם ההבנה הקשה - זה סופי".

היא הוסיפה כי "תומר אחי האהוב מת. ברגע הקשה ביותר בהלוויות רגילות, החלק בו מכניסים את האדם שאיננו חי עוד לקבר, זה השלב הקשה ביותר. השלב בו אי אפשר לנשום. הפרדוקס הוא, שהפעם, השלב בו הכניסו אותך לקבר תומר, היה הזמן בו הרגשתי שנכנס לי קצת יותר אוויר לריאות - השלב בו הבנתי שאתה כאן איתנו, שאתה כבר לא זרוק במנהרות החמאס, שכבר לא מעבירים את הגוף היפה, האמיץ והמלאכי שלך ממקום למקום, ממנהרה למנהרה. השלב בו הבנתי שאפסיק לקום מסיוטים בלילה בהם אני מדמיינת אותם מתעללים בך למרות שאתה כבר כביכול לא אמור להרגיש שום דבר. כמו שגיל אחותי אמרה בהספד שלה - ההבנה שעזה לא תיבנה מחדש מעליך".

גל אמר על אמו: "אני חושב שאף אחד לא מבין, הם יכולים לנסות, לחבק ולהכיל, אבל אף אחד חוץ מאיתנו לא יידע איך בשורה אחת מחריבה שבוע שלם, איך ידיעה קטנה, מחזירה אותך לאותה שבת. אנשים לא תופסים למה כל אמירה ביזיונית של נבחר ציבור מקפיצה את אותן תחושות המחדל וההפקרה. זה אבסורד לשכנע אנשים שתפקידה של המדינה הוא להילחם על הצלת חיים, ואם אנו ממשיכים להיכשל בכך אין הצדקה לנפילה של לוחמות ולוחמים. זה מייאש ומתסכל".

"אם לא נחזיר את החיים לשיקום ונקבור את אחרון הנרצחים החברה הישראלית תקרוס מבפנים. אז נמשיך להיאבק ולהשמיע קול בשביל מי שהופקרו באותה השבת, בשביל מי שעדיין מופקרים. ובזה כולם צריכים לקחת חלק ולא, בשביל לשאת קול נחוש ולפעול למען החיים והנרצחים אתם ממש לא חייבים להבין", סיכם.