מגירוש לביטול גזרות: כך נראה המאבק היהודי בספרד הקדומה

טולדו, ספרד. הכרוז המלכותי מסתובב בכיכר העיר. לפניו הולך מתופף, ומקיש בכוח על התוף התלוי על צווארו, כדי למשוך תשומת לב. הכרוז תוקע בחצוצרה ומקריא: "בשם אדוננו המלך ירום הודו, נאסר על היהודים לגור בספרד. רק מי שיקבל את הדת הנוצרית רשאי להישאר!". בהמשך באה עוד שורה של גזרות משפילות על ראשם של היהודים.

רבים מהיהודים בחרו לעזוב לצרפת ולאפריקה, ורבים אחרים התנצרו למראית עין. אנוסים, קראו להם.

התיאור נשמע מוכר מאד. במאה ה-15 הכריז מלך ספרד, פרדיננד, על גירוש היהודים או התנצרות, ורבים מהם בחרו להיות אנוסים. אבל הסיפור שלנו מתרחש במאה ה-7, כשבע מאות שנים קודם לכן. שם המלך הצורר היה סיסבוט.

סיסבוט הוא אחד מהאבות המייסדים של האומה הספרדית. הוא היה מלך הויזיגותים, זה שמו של השבט הקדום שפלש לחצי האי האיברי. סיסבוט התגורר בטולדו, ונחשב לגיבור לאומי. בכיכר הנושאת את שמו ניצב פסל גדול של סיסבוט.

אמנם עבור היהודים, הוא היה צר ואויב. הוא קיבל על עצמו את הנצרות בהתלהבות, זנח את דת האלילים של אבותיו, וברגע שעלה למלכות, בשנת 612, יזם את גירוש היהודים. כבר אז היו יהודים שלא עמדו בניסיון, והתנצרו למראית עין.

אמנם שלא כמו בספרד של המאה ה-15, אינקוויזיציה לא הוקמה. עשר שנים אחרי שעלה סיסבוט למלוכה, הוא מת בפתאומיות, ואחריו מלך סווינטילה. הוא ביטל את הגזרות נגד היהודים, והאנוסים היהודים חזרו ליהדותם. אלא שמספר שנים לאחר מכן החליטה המועצה העליונה של הכמרים בטולדו כי את ילדיהם של האנוסים יש לקחת מעמם! הם נולדו בתור נוצרים, ואין להם אפשרות להיות יהודים. החל מבצע חטיפה של ילדים בני האנוסים, כדי לשכנם במנזרים נוצריים. היהודים נאבקו בכל תוקף בגזרה, והחביאו את ילדיהם, ואכן הגזרה לא האריכה ימים. מלך חדש בשם שינטילה עלה וביטל את הגזרה, וליהודים בספרד היתה רווחה למשך מאות שנים. שם התפתח תור הזהב הספרדי שהיה תקופת פאר ויצירה ליהודים, שמפרותיה נהנים עד ימינו.