סיפורי ילדים

אֵיךְ גִּיֵּר אוּנְקְלוֹס אֶת שְׁלִיחֵי הַקֵּיסָר הָרוֹמִי?

סיפורי אמיתי המספר: אונקלוס הגר

עולם הילדיםלמעקב
כ"ח אדר ב' התשפ"ד|07.04.24|12:33

אא

לְאַדְרִיָאנוּס, הַקֵּיסָר הָרוֹמָאִי הָרָשָׁע, הָיָה אַחְיָן. שְׁמוֹ הָיָה אוּנְקְלוֹס. אוּנְקְלוֹס הָיָה חָכָם מְאוֹד, וּבְחָכְמָתוֹ הֵבִין שֶׁהָאֱמֶת וְהַנֵּצַח נִמְצָאִים בְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל. הוּא עָזַב אֶת רוֹמִי, בָּרַח לְיִשְׂרָאֵל, לָמַד תּוֹרָה וְהִתְגַּיֵּר.

לְאַדְרִיָאנוּס זוֹ הָיְתָה בּוּשָׁה גְּדוֹלָה, שֶׁאֶחָד מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ עָזַב אֶת אֱמוּנָתָם לְטוֹבַת הָאוֹיְבִים שֶׁלּוֹ, וְהוּא שָׁלַח מִשְׁלַחַת רוֹמָאִית אֶל אוּנְקְלוֹס כְּדֵי לְהַחֲזִיר אוֹתוֹ הַבַּיְתָה.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ הָרוֹמָאִים, הֵחֵל אוּנְקְלוֹס לְסַפֵּר לָהֶם עַל בּוֹרֵא עוֹלָם, עַל הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ, עַל נִסִּים שֶׁקָּרוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל. אַנְשֵׁי הַמִּשְׁלַחַת יָשְׁבוּ מְרֻתָּקִים, רוֹצִים לִשְׁמֹעַ מֵאוּנְקְלוֹס עוֹד וָעוֹד, עַד שֶׁאָמְרוּ פֶּה אֶחָד: גַּם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהִתְגַּיֵּר!

הַקֵּיסָר כָּעַס מְאוֹד. הוּא קָרָא לִשְׁלִיחִים נוֹסָפִים וְהִזְהִיר אוֹתָם: אַל תְּדַבְּרוּ עִם אוּנְקְלוֹס עַל הַתּוֹרָה וְהַיַּהֲדוּת!

הִגִּיעוּ הַשְּׁלִיחִים לְאוּנְקְלוֹס, וְשׁוּב אוּנְקְלוֹס רָצָה לְשׂוֹחֵחַ אִתָּם, אַךְ הֵם עָצְרוּ בַּעֲדוֹ. אָמַר לָהֶם אוּנְקְלוֹס: "לֹא אֲדַבֵּר אִתְּכֶם עַל תּוֹרָה, רַק אֶשְׁאַל אֶתְכֶם: כְּשֶׁהַקֵּיסָר וְהַשָּׂרִים הוֹלְכִים בַּלַּיְלָה בְּמָקוֹם חָשׁוּךְ, מִי מַחְזִיק אֶת הַלַּפִּיד כְּדֵי לְהָאִיר? הַשָּׂרִים אוֹ הַקֵּיסָר?".

"מוּבָן שֶׁהַשַּׂר מֵאִיר בִּשְׁבִיל הַקֵּיסָר!", עָנוּ הַשְּׁלִיחִים.

"אָז דְּעוּ לָכֶם, שֶׁאֶצְלֵנוּ זֶה הָפוּךְ. כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְהָלְכוּ בַּחֹשֶׁךְ, ה' הֵאִיר בִּשְׁבִילָם, עִם עַמּוּד שֶׁל אֵשׁ, בְּמֶשֶׁךְ 40 שָׁנָה".

הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה הִצְלִיחַ לְסַקְרֵן אֶת הַשְּׁלִיחִים, וְגַם הֵם בִּקְּשׁוּ לִשְׁמֹעַ עוֹד – וּלְהִתְגַּיֵּר.

אַדְרִיאָנוּס כָּעַס מְאֹד, וְלֹא וִתֵּר. הוּא קָרָא לִקְבוּצַת שְׁלִיחִים שְׁלִישִׁית, וְהִזְהִיר אוֹתָם שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עִם אוּנְקְלוֹס בִּכְלָל.

הַשְּׁלִיחִים הִגִּיעוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל אוּנְקְלוֹס, הֵרִימוּ אוֹתוֹ וְלָקְחוּ אוֹתוֹ לַקֵּיסָר. כְּשֶׁעָבְרוּ לְיַד הַמְּזוּזָה, שָׂם אוּנְקְלוֹס אֶת יָדוֹ עַל הַמְּזוּזָה, נִשֵּׁק, וְצָחַק. הַשְּׁלִיחִים לֹא יָכְלוּ לְהִתְאַפֵּק. "מָה מַצְחִיק כָּאן בִּכְלָל?".

אָמַר לָהֶם אוּנְקְלוֹס: "אֶצְלְכֶם – הַקֵּיסָר יוֹשֵׁב בָּאַרְמוֹן, וְהַשּׁוֹמְרִים בַּחוּץ מְגִנִּים עָלָיו. אֶצְלֵנוּ – הָפוּךְ! הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בַּבַּיִת, וְה' בְּרַחֲמָיו שׁוֹמֵר עָלֵינוּ בַּחוּץ, דֶּרֶךְ הַמְּזוּזָה הַזּוֹ". הַדָּבָר הִדְהִים אֶת הַשְּׁלִיחִים, וְגַם הֵם הָלְכוּ בְּדַרְכָּם שֶׁל הַשְּׁלִיחִים שֶׁלִּפְנֵיהֶם...

רָאָה אַדְרִיאָנוּס אֶת הַכִּשָּׁלוֹן בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית וְחָשַׁב: "יוֹתֵר לֹא אֶשְׁלַח אֵלָיו שְׁלִיחִים, שֶׁלֹּא יַהֲפֹךְ אֶת כָּל הָרוֹמָאִים שֶׁלִּי לַיְּהוּדִים!".