סוגיה הלכתית מרתקת: שור הבר על האש - מותר?

ידוע שלעתיד לבא הקב"ה יעשה סעודה לצדיקים משור הבר. בינתיים אנחנו מסתפקים בשור רגיל.

אבל ישנם מינים רבים ושונים של שוורים שהם שורי בר, שגדלים במקומות שונים בעולם. לפני כשמונים שנה רצו לייבא לארץ שור דרום אמריקאי, המכונה "ז'אבו", שהוא שונה במעט מהשור המוכר לנו, והיו מגדולי הרבנים כדוגמת החזו"א שהתנגדו לדבר, שכן בהמה טהרה נאכלת רק במסורת, ואין להסתפק בסימני טהרה.

מעניין, לעומת זאת, להכיר את מין שור הבר המכונה "ג'מוס". זהו שור בר שעד לפני דור או שניים היה מצוי מאד בארץ ישראל. ימת החולה היתה מאוכלסת בג'מוסים, הביצות באזור הירקון ופתח תקווה היו מאוכלסות בעדרים עדרים של ג'מוסים, ואפילו יישוב ערבי נקרא על שמם, "ג'מאסין". תושבי היישוב סחרו בבהמות אלו. כיום ניצבת על חורבות היישוב שכונת פרדס כץ הבני ברקית.

במספר שמורות טבע בארץ עדיין קיימים שרידי הג'מוסים, ביניהן שמורת תל אפק שבאזור עכו. הג'מוס הוא שור בר ענק ממין התאו, דומה לבפאלו הדרום אמריקאי. בהחלט לא נעים לפגוש אותו לבד בביצה שוממת. מלבד העדרים הפראיים במקומות ספורים בארץ, ישנו גם עדר מבויית במושב ביצרון.

אך מה בדבר הכשרות? האם אין צורך במסורת כדי לאכול מבשרו או ליהנות מחלבו?

מומחה הכשרות הרב ישראל מאיר לוינגר, שהוא תלמיד חכם גדול ויהודי מבוגר, מעיד ששמע מהשוחטים ביישוב הישן בירושלים, שהיו רגילים תמיד לשחוט בשר ג'מוס ולאכול אותו למהדרין. הם סיפרו כי מחמת גדלו העצום היו צריכים להכין שקים של עפר כדי לקיים מצוות כיסוי הדם, לפיה מכסים את הדם המזנק בשעת השחיטה.

גם הרב נסים קרליץ זצ"ל העיד, שלמרות התנגדות החזון אי"ש למינים חדשים, לא התנגד לאכילת הג'מוס, שהיתה מסורת ביד יהודי ארץ ישראל. וכן הג'מוס הוא מין אחד עם הבופלו האמריקאי, הביזון, הנאכל ע"י יהודים בדרום אמריקה. וכן פסק הרב וואזנר בשו"ת שבט הלוי.

אם אתם רוצים להתנסות, בשרו של הג'מוס משובח. הוא מכיל מעט כולסטרול, אבל עשיר בחלבון ובברזל.