מפתיע: לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב – מה מקור הביטוי?

אחד הביטויים המוכרים יותר, וגם השימושיים בעולם הפוליטיקה, הוא "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מפני שהוא בן מינו". כאשר חבר כנסת פורש מהמפלגה שלו ומצטרף לאיזו מפלגה או קואליציה של שנאה והתנהגות לא ראויה, מיד מפטירים עליו: לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב...

אך לא רבים יודעים, כי מקור הביטוי קשור בעניין הלכתי מובהק.

ישנם כ"ד עופות טמאים, והם מנויים בפרשת השבוע, פרשת שמיני. אמנם קשה מאד להבחין בין העופות הטמאים, כי ישנם הרבה עופות שהם תת מין, דומים קצת לזה וקצת לזה. הרבה פעמים התקשו החכמים והפוסקים לדעת בברור, מה דינו של תרנגול בר? האם הוא כשר כמו תרנגול רגיל? וכך הלאה.

בזמנו של האמורא הגדול רבי חייא, הגיע מין חדש לטבריה, סוג של זרזיר, והיו דעות החכמים חלוקות איך להגדיר את המין הזה, האם הוא ממשפחת העורבים, או שהוא ממשפחה אחרת, ומותר הוא באכילה?

בעוד הדעות חלוקות והוויכוחים סוערים, נכנסו לשאול את גדול הדור, רבי חייא, אחיינו של רבי יהודה הנשיא. השיב רבי חייא: מקובלני מרבותי כי העופות חיים לפי משפחות. הבה נעקוב אחרי הזרזיר האורח כאן, לאיזו משפחת עופות הוא מתקרב.

התכנסו החכמים בשתיקה, וצפו בסבלנות אחרי תנועת העופות בצמרות העצים. והנה, הזרזירים, המין החדש שהגיע לטבריה, נצמד בשיטתיות אל העורבים, מתקשר איתם בשפת העופות, מקננים יחד וקוראים יחד. אמר רבי חייא: "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מפני שהוא בן מינו". הזרזיר אסור באכילה!