לקיים מצוות – למה זה עדיין לא מספיק? זהו המרכיב הסודי שחייבים להוסיף

האם קיים הבדל מהותי בין קיום מצווה בלא שמחה לבין קיומה בשמחה? מה עלול להיגרע מאתנו כאשר המצוות נעשות מתוך טורח, ולמה זוכים כאשר עבודת השם נעשית מתוך שמחה?

על מצוות שאנו עושים מובטח שכר רוחני השמור לעולם הבא, אך בנוסף לכך קיימת אפשרות לקבל שכר גשמי כבר בעולם הזה על מצוות שאנו מקיימים. וכאן נשאלת השאלה: מי זוכה לקבל שכר ושפע על מצוות כבר בחייו בעולם הזה, ומי לא?

בכדי לענות לשאלה זו, נתחיל עם הקדמה. מטרת השכר והשפע הגשמי שמקבלים בעולם הזה הינה קבלת כלים נוספים שישמשו את האדם המאמין בעבודת השם שלו. מטרת השכר הגשמי על מצוות שעושים היא להעניק למקיימי המצוות את האפשרות והיכולת לקיים מצוות נוספות, שהן אלה המביאות את האדם לרמה רוחנית גבוהה ועל ידן זוכים לחיי העולם הבא. כשמקיימים תורה ומצוות מתוך שמחה ונפש חפצה, הקב"ה מסיר מהאדם פגעים רעים, כגון חולי ומלחמה, ומעניק לו שובע ושלום, וזאת בכדי שזמנו יוכל להיות מנוצל ללימוד תורה וקיום מצוות, והוא לא יהיה טרוד ויאלץ לבזבז את זמנו בעיסוקים המונעים אותו מקיום מצוות. התכלית של ברכת השפע היא כדי להוסיף בתורה ובמצוות, וכדי שישתמשו בה ככלי לחיזוק בעבודת השם, ועל ידי כך יתקרבו עוד יותר אל ה'. ואם אכן כך האדם נוהג בשפע אותו הוא מקבל, אזי הוא זוכה לשפע גשמי בעולם הזה.

לעומת זאת, לא יינתן שכר מצוות בעולם הזה כאשר נמצאים בדרגה רוחנית נמוכה יותר, שבה שפע שיתקבל ישמש למטרות שנוגדות את רצון התורה. כלומר, אין זוכים לשכר גשמי על קיום מצוות אלא אם כן השכר והשפע שהאדם יקבל יביא אותו לקיום מצוות נוספות. אך כאשר קבלת שכר גשמי יביא את האדם לתוצאה הפוכה מִכַּוונת הקב"ה במתן שפע, ודווקא ירחיק אותו מקיום מצוות, אז לא יינתן לו משמים שכר גשמי על מצוות אותן קיים. ועל כן, קבלת השכר מותנת בתוצאות שהיא עתידה להביא.

וכאן נשאלת השאלה הגדולה: כיצד ניתן לדעת אם שכר גשמי יביא את האדם לחיזוק בעבודת השם שלו, או שמא יפגע בו רוחנית, ירחיק אותו מעבודת השם וינוצל לדברים שאינם ברוח התורה? התשובה לכך היא – מידת השמחה שיש לאדם בעת קיום מצוות.

וכעת נסביר זאת. בספר נחמיה מתואר המעמד שעשו שבי ציון מבבל בראש השנה, לאחר שבעים שנה של גלות. הם שומעים את קריאת התורה ובוכים, כאשר הם מבינים עד כמה הם התרחקו מה'. נחמיה ועזרא, מנהיגי שבי ציון, עומדים ואומרים לעם: "הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה' אֱלֹקֵיכֶם, אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ... לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם". חז"ל מבארים את משמעות המילים 'חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם', ומגלים לנו סוד מדהים – שפע הברכה וקבלת שכר מצוות כבר בעולם הזה (ולא רק בעולם הבא) תלויים במידת השמחה שיש בעבודת השם (רש"י ותו"ס במסכת ביצה, דף טו; רמב"ם בהלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח; רמב"ם בהלכות תשובה, פרק ט).

רש"י מבאר על דברי נחמיה 'חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם': "שמחה שאתם עושים בשביל הקב"ה הרי היא מעוזכם, היא תעזור אתכם לשלם הקפותיכם ומלוותיכם שתלוו בשבילה". כלומר, מכוח השמחה בה' ובעבודתו, יזכה האדם לשפע שיעזור לו לשלם את הלוואותיו.

וכעת נשאלת השאלה: מדוע השמחה מורידה שפע על האדם? ההסבר לכך הוא, מי שעבודת השם שלו נעשית מתוך שמחה, הדבר מעיד שיש לו רצון והשתוקקות לקיום מצוות, ומכאן מגיעה המסקנה הברורה שבמידה והוא יקבל שפע גשמי, הוא ינצלו לחיזוק במצוות, כי זה הדבר המרכזי והחשוב הניצב לנגד עיניו. אך מי שמקיים מצוות מתוך טורח וחוסר שמחה, הדבר מעיד שהלב שלו נמצא במקום אחר, הרצונות הפנימיים שלו מוכוונים לעניינים שאינם תורה ומצוות. ואם זהו מצבו הרוחני, אז וודאי שבאם יקבל שפע, הוא ישתמש בו למילוי רצונותיו, ועל כן אדם זה לא יזכה לשפע הברכה. וזאת עבור טובתו, שכן עדיף שאדם זה לא יקבל שפע שבסופו של דבר יפגע בו מבחינה רוחנית.

כלומר, הסימן לכך שהברכות ישמשו עבור עבודת השם הוא השמחה במצוות, שהיא המעידה כי רצונותיו של אדם זה הן לקיים עוד מצוות, ומכך מוכח שהשפע אותו יקבל יהיה מנוצל למטרה זו. על כן, התנאי לקבלת שכר של שפע גשמי הוא קיום המצוות בשמחה. מידת השמחה בעבודת השם היא הקובעת באם יזכה האדם לשפע הברכה שמגיע מקיום המצוות.

קראו גם:

איך זוכים לרוח הקודש ולכל הברכות הטובות? תודו שלא חשבתם על התשובה הזו