החוקרים פיענחו: האם המצרים ציירו את קריעת ים סוף?

השנה היא 1880, תר"מ. האגיפטלוג הצרפתי גסטון קאמי שארל מאספרו, ניצב בהתרגשות בפתיחת הקבר השביעי במספר, שאותו התחילה משלחתו לחקור. מאז כיבוש נפוליאון את מצרים, החלו אנשי המדע הצרפתים לחקור ביסודיות את קברי הפרעונים, שעד אז היו אתר תיירות גרידא.

החוקר שמפוליון מצא אבן שכונתה "אבן רוזטה", ובה כתובות בשלוש שפות, אחת מהן מצרית עתיקה. כך הוא הצליח לפענח את השפה המצרית העתיקה, ובעזרתה קראו החוקרים הצרפתים את האותיות שהיו רשומות במשך אלפי שנים על קירות הפירמידות, מבלי שאדם ידע להבין מהן מילה אחת!

הקברים במצרים הם מתקופות שונות ומזמנים שונים, אך מאספרו גילה כי ישנו טקסט שחוזר על עצמו בהרבה קברים, מתקופת הממלכה החדשה, בערך מהמאה ה-13 לפני הספירה, למשך מאתיים שנה, הטקסט הזה כונה "ספר השערים".

בין כל הסיפורים ב"ספר השערים", ישנה סצנה שחוזרת על עצמה, ובה רואים את הים נקרע לשניים, ובתווך חול מדברי, ממש "יבשה בתוך הים". בתווך עוברים נחשים, שמסמלים במצרים את האויב.

ומה עם המצרים הגיבורים? הם מתוארים כמגיעים לגן העדן דרך קרקעית הים...

זו הסצנה הבאה, כפי שהיא מצוירת על הקיר בקבר אמנחותפ השני.

לפי האגיפטולוג בראד ספארקס, ייתכן בהחלט שהתיאורים האלו הם תיאורים של קריעת ים סוף, שהמצרים בהמשך הדורות, ניכסו לעצמם בצורת דרך להגיע לגן עדן, כפי שעושים המוסלמים ומתארים את הרוגיהם כ"שאהידים" שזוכים לגן עדן, ימח שמם וזכרם.