ניצולת השואה שהצילה צעירים מהמסיבה ברעים: "חשבתי שסיימתי עם המלחמות"

שרה ג'קסון התעוררה בבוקר שמחת תורה, התכוננה ללכת לבית הכנסת, ובזמן שהיא שוקלת אם להתחיל להתפלל בבית, היא שמעה אזעקת צבע אדום. "בסדר, אצלנו צבע אדום זה בורח לפעמים, סתם", אמרה שרה, תושבת קיבוץ סעד, בריאיון לחדשות 12. אך כשהאזעקות חזרו שוב ושוב, היא הבינה שקורה משהו חריג.

"אני מסתכלת ימינה לכיוון הכביש ורואה המון חבר'ה רצים", סיפרה שרה, כשהיא מתייחסת לצעירים שברחו מהמסיבה ברעים, בה התרחש הטבח האיום. כמה מהצעירים נכנסו אליה הביתה, ויחד עם שרה הם הסתתרו בממ"ד.

אחת מניצולי המסיבה היא ללה לוי, שהתיישבה על רצפת הממ"ד וניסתה להבין באותם רגעים מבעיתים מי מחבריה בחיים ולמי ניתן לעזור. גם איליה פיסצקוב שהה בממ"ד של שרה וסיפר כי בזמן שישבו בממ"ד, כולם היו בלחץ, אבל "שרה ישבה באמצע וקצת סיפרה סיפורים, קצת התפללה, והשרתה איזשהו אי של שפיות, אי של אור קצת, מכל הבלגן שהיה מסביב".

בן-אל פרנסיס, ניצול נוסף מהמסיבה ששהה בממ"ד, סיפר כי "מעבר לפן הפיזי והאירוח וכל זה, היא גם נתנה איזושהי רוח גבית מנטלית. היה איזשהו חוסן נפשי שנתן לי מקום בטוח עם כל מה שקורה".

לצעירים היה קשה מאוד להתרכז בסיפוריה של שרה, כשבחוץ מתרחש טבח המוני. שרה, שרצתה להסיח את דעתם באותם רגעים, הבינה שקשה להם להקשיב, אז היא התחילה להתפלל.

שרה כבר חוותה רגעים קשים בחייה. היא נולדה לפני 88 שנים בפולין וכשהייתה בת ארבע פרצה מלחמת העולם השנייה. היא הצליחה לשרוד את השואה, ומעולם לא האמינה שתופת כזו יכולה לקרות בעידן הזה: "אני מוכרחה להגיד שעד עכשיו אני עוד לא קלטתי בדיוק. היה לי קשה, חשבתי שב-46' גמרתי עם המלחמות אז בשבילי זה... זה קושי מיוחד".

אתמול צוין יום השואה הבינלאומי ברחבי העולם. שרה, ששנים רבות משתפת את סיפורה האישי במסגרת פרויקט "זיכרון בסלון", ציינה כי השנה יתווסף פרק נוסף לסיפור: "אחרי מלחמת העולם השנייה, כשחזרנו לאירופה, אני חשבתי 'זהו, זו המלחמה האחרונה, לא יהיו יותר מלחמות'. את הקושי הזה ואת ההבנה הזאת שזה קורה, אני חושבת שלא כל כך הבנתי, כי למחרת, אחרי שהם כולם התפנו ונסעו, אני נהגתי כרגיל".

ללה, ניצולת המסיבה ברעים, הוסיפה כי "זה קצת מעציב, לשמוע שבאמת הייתה בה תקווה וזה לא קרה. והמלחמות האלה לא עוזבות אותנו וממשיכות לקרות. בלי הפסקה. והנה, אומרים 'לעולם לא עוד' וזה קרה שוב".