אפרת ברזל מגישה: שש מאות מילים על מילים שבנות צריכות

שש מאות מילים על מילים: מילים שבנות צריכות לשמוע כדי להתקיים בבריאות.

שש מאות מילים על מילים שאם בנות לא תשמענה מספיק, יהיה רע. רע להן, רע לשכנותיהן, רע לחברותיהן, רע לתלמידותיהן, רע למי שהתחתן איתן, רע לילדיהן.

שש מאות מילים על מילים, שאם לא ייאמרו מספיק לבנות, הן יצטרכו לפעול כדי להשביע את רעבונן, כל אחת בדרכה, ואז, כבר לא בטוח שיהיה נעים כאן כל כך.

כי לפעמים, ההמצאות שבנות ממציאות כדי להתקיים מתוך רעב מילולי, רגשי, הן לא המצאות כאלה טובות. לא טובות להן, לא טובות לשכנותיהן לא טובות לעצמן, לא טובות למי שהתחתן אתן.

תמיד מספרים על האבות שחוזרים רעבים מן הדרך, או מן הכוילל, כולם יודעים בעל פה מה קורה כשמבקשים משהו מאיש רעב.

זה לא יוצא טוב. עדיף לא לבקש בכלל.

ניסיתם פעם לבקש משהו מאישה רעבה?

גם לא משהו.

רעב של בנות אינו מתביית רק ברעב של אוכל. בתחום הזה, הן מסתדרות גם מנשנושים. קרקר פה קרקר שם. פריכית עם קוטג'.

וזית, מעל.

רעב של בנות הוא יותר רעב למילים טובות.

לא משנה בת כמה הילדה. גם אם היא כבר ממש קשישה.

מילים שיודעות לראות כמה הן משתדלות.

לא משנה במה הן עובדות, לא משנה אלו משרות הן תופסות, לא משנה כמה הן מרוויחות, לא משנה איפה הן גרות, לא משנה אם הן בעד הנגד או נגד הבעד, בנות חייבות מילים טובות. תשאלו אותן אם זה נכון, תשאלו, נו, תשאלו, אם אני צודקת, ואם לא נעים לכם לשאול, תקריאו להן את השש מאות מילים האלה, שימו הכל עלי, לא אכפת לי.

שש מאות מילים על מילים שבנות צריכות: אני שמה בסוגריים, בינתיים, תופעה אחרת, תופעה של בנות שהן בעצמן קמצניות במילים טובות לעצמן וגם עבור אחרות, זה סוג מסכנות אחר, שבלי נדר, נדון בו ביום אחר.

שש מאות מילים על מילים שעושות בך טוב.

לא משנה בת כמה את, לא משנה אל מי נולדת, לא משנה כמה פרצופים את מעקמת, לא משנה בני כמה הילדים שלך. גם אם אין לך עוד ילדים בכלל, ואת ילדה בעצמך.

דוגמאות, כדי שיהיה קל ובשפע:

מילות התפעלות: "וואו", "לא יתואר".

מילות שאלה: "את כל זה עשית לבד?", "איך הספקת?", "מתי?".

מילות אמונה: "אני לא מאמינה", "ה' יעזור לי, את גאון".

מילות עבר: "תמיד ידעתי שרק את יכולה". "מאז שהיית קטנה, זה היה ברור שאת תופעה".

מילות עתיד: "אם לא את, אז מי תוכל לעשות את זה?". "לארוע הבא, אני סומכת רק עליך".

מילות מילוי: "מה שאת נתת לי – אף אחד לא יכול היה יכול לתת לי". "קרעפלך כאלה, לא קיבלתי כחיבוק בשום מקום".

מילות שירה: "את עושה בי מזמורים". "יקירתי, את חורזת בי כתקבולת".

מילות נחמה: "אין מרקים מחממי לב כמו מרק הפטריות שלך". "לא נורא, בפעם הבאה תנסי שוב".

מילות קרוטונים: "כמה שאני אוהבת קרוטונים ויכולה לאכול אותם בלי קשר למרק, המרק שלך כזה מנחם, לא צריך בשבילו שום תוספת".

מילות נטו: "את? זה כל מה שאני צריכה". "עדיף לשתוק, כל מה שאגיד עליך, יקטין".

מילות קודש: "את מתנה משמיים", "את בריאה שלא הייתה כזו אף פעם לפניך".

שש מאות מילים על מילים שבנות צריכות כדי לגדול חזקות ובריאות.

מילות רעיון: "מאיפה הבאת את זה? איך חשבת על זה? את מה זה מקורית, את כל כך יצירתית".

מילות שעון: "אפשר להיות איתך ימים ובחיים לא להשתעמם", "הזמן עובר איתך בשניות", "מה זה משנה מה השעה? תמשיכי".

למי שקוראת וסופרת, אז שש מאות מילים על מילים שבנות צריכות, לרגל גיליון שש מאות החגיגי של מגזין הנשים "קטיפה" של יתד נאמן, שבו התפרסם הטור הזה. מילים שנשים צריכות כדי להיות שמחות.

השורה האחרונה כלולה בתוך מנין השש מאות, אל תתחילו לספור, אבל אם כן, תראו שכשאנחנו מקבלות מילים טובות, אנחנו מה זה מדייקות. ומחייכות. ומרוצות. חסרות לי כאן עוד תשע מילים לשש מאות, זהו. בול.