למה ברח יעקב אבינו מנשיקותיו של לבן?

מרדף בפרשתנו! לבן רודף אחרי יעקב...

וכשהוא תופס אותו, הוא מתלונן, ומה התלונה שלו? למה ברחת ולא נתת לי לנשק לבני ולבנותי? הוא כל כך רצה לתת להם נשיקת פרידה! סוף סוף, עשרים שנה! איך אפשר לברוח ככה בלי נשיקה?

ואת זה יעקב לא רצה. הוא לא רצה נשיקות, בלי טובות ובלי נשיקות... ולמה? אומר הזוהר הקדוש: נשיקה זה חיבור של פה אל פה – אתדבקות רוחא ברוחא – דבקות של רוח ברוח. הנשיקה כאילו אומרת: אנחנו לא נפרדים, הרוח של האחד נשארת אצל רעהו... יעקב מבין שלבן רצה להשאיר רוח של טומאה ועבודה זרה בבניו ובנשיו. הוא מבין שלבן רוצה שהם יישארו דבוקים בו ובמידותיו הרעות, הוא רצה להדביק אותם בנגיף הטמא שדבוק בו, ויעקב עשה הכל כדי שזה לא יקרה, אז הוא ברח.

והנה, על אף שיעקב ברח מהנשיקות של הרשע, הוא לא הצליח, ולבן נישק אותם לבסוף: "וישכם לבן בבוקר וינשק לבניו ולבנותיו...". אומר על זה הרב פינקוס זצ"ל: "ברור לי שאם לבן לא היה מצליח לנשק – לא הייתה עלינו השפעה של אומות העולם. אבל בגלל שהוא הצליח לנשק, משהו נדבק, ואנחנו זוכרים שהיה לנו סבא לבן, ותרבות יוון משפיעה עלינו".

יש כוח גדול לנשיקה. כתוב שכאשר יעקב נפגש עם בנו יוסף אחרי עשרים שנה של בכי וגעגוע, הוא לא נישק את יוסף, והוא גם לא נתן ליוסף לנשק אותו. כתוב: "וירא אליו ויפול על צוואריו ויבך על צוואריו עוד...". איפה נשיקה, אבא, נשיקה אחרי כל כך הרבה שנים? אחותי, יעקב פחד. הרי יוסף היה במצרים כל כך הרבה שנים, בשיא הטומאה. יוסף היה יפה תואר, יעקב פחד שאולי הוא התפתה ונפל לעבירה. ואם חס ושלום זה קרה, הנשיקה שלו יכולה להשפיע... עד כדי כך!

ובכן, מה עושים כדי לנקות את ההשפעה של נשיקת לבן? מנשקים כמה שיותר חפצי מצווה וכמה שיותר מקומות קדושים, ומדביקים את עצמינו בקדושה!

הרמב"ם מספר על עצמו שהיה נוהג לנשק את קברי האבות במערת המכפלה. כן, יש עניין לנשק קברי צדיקים, לנשק את אבני הכותל המערבי. בהלכות מלכים כתוב שגדולי החכמים היו מנשקים את האבנים של ארץ ישראל. לא סתם מנשקים את עפרה של הארץ שלנו. כשמנשקים את עפר הארץ נדבקים ברוחניות ששורה על העפר של ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה.

יש עניין לנשק חפצי מצווה. את המזוזה את מנשקת, את הסוכה טוב לנשק, את המצה טוב לנשק, את הציצית, את הסידור, את התהלים. נשיקה היא חיבור, היא התדבקות. הדביקי את עצמך בקדושה!