חדשות בארץ
האשה בהיריון מתקדם, בעלה חטוף בעזה: "לפעמים אני נושמת, לפעמים אני לא"
אלה ראתה את בעלה טל בפעם האחרונה בשבת שמחת תורה, אז הצטרף לכיתת הכוננות כדי להציל חיים. עכשיו היא משחזרת: "אם ישאלו את הילדים מה הם זוכרים מהיום הזה, הם יגידו: 'את אמא בוכה'. יש הרבה אשמה"
- יצחק איתן
- פורסם א' כסלו התשפ"ד
(צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)בשבת שמחת תורה יצא טל, בעלה של אלה מהבית, כדי להצטרף לכיתת הכוננות בעוטף עזה ולהציל חיים. הוא סיפר לה שיש מחבלים וביקש שתנעל את הדלת.
"הלכתי וחסמתי את הדלת הראשית של הבית", סיפרה אלה לחדשות 12. "שמתי את כל הספות שמצאתי, מה שיכולתי, חסמתי את הדלת, ולקחתי סכין, שמתי לידי בממ"ד. אמרתי, זה ייתן לי ככה עוד כמה שניות לעשות משהו".
בעשר בבוקר אלה כבר הבינה שמשהו קרה. היא ראתה "וי" אחד בשיחה בוואטסאפ, כלומר – שבעלה אינו זמין. "אני חושבת שאם ישאלו את הילדים מה הם זוכרים מהיום הזה, הם יגידו: 'את אמא בוכה'".
רק בתשע בלילה הצבא מלווה את אנשי ניר יצחק מהבתים לבית הילדים הממוגן, ורק אז אלה מבינה שמכיתת הכוננות - נותרו רק ארבעה. שלושה נהרגו, ושלושה אחרים, בהם גם טל, נחטפו. "אבא של טל הגיע, ההורים שלי הגיעו, סיפרתי להם וסיפרתי גם לילדים: לקחתי את הטלפון, פתחתי 'גוגל מפות' והראיתי להם איפה זה ח'אן יונס. זה היה להם מאוד קשה".
בזמן שבעלה בשבי, אלה נמצאת בהיריון ומשתדלת לתעד את התהליך. "אני מנסה שכל מה שאני עושה שקשור לזה, לתעד בצורה מסוימת. כדי שיהיה לו".
"לפעמים אני נושמת ולפעמים אני לא", היא ממשיכה. "יש הרבה אשמה. יש לנו אוכל, שלוש ארוחות ביום, מיטה מאוד נוחה לישון בה, מים, אוויר, אור השמש ומידע. אנחנו לא יודעים שום דבר על טל, אבל אנחנו כן מחוברים לעלם. אלה דברים שאין לו שם. אני עושה את המינימום ההכרחי, באמת. אני אוכלת וישנה כי יש לי תינוק. אם לא היה לי את ההיריון הזה, אני לא יודעת איפה הייתי היום. באמת עושה את המינימום ההכרחי כדי לתפקד, ואני חושבת שאני מתפקדת בסדר".
