אני מצטערת, ילדה שלי

אני מצטערת, ילדה מתוקה שלי

שבמקום לישון בשלווה

את צריכה להתעורר מאזעקה

כדי להתמגן בתגובה.

מצטערת, חמודה שלי

שאף על פי שאת רק בת שנתיים

את כבר יודעת לומר "בומים חזקים"

ולסתום חזק את האוזניים.

שהגינות ריקות, והנדנדות שותקות

וכשבלית ברירה אנחנו יוצאות

במקלט טחוב במקום על מגלשה

את עצמנו אנחנו מוצאות.

שאת לא נפגשת עם בני גילך

ואין לך סדר יום מבטיח ומוכתב

שלבך לא פנוי, ואת בכלל לא מודעת

לנושא השנתי של הנחליאלי והסתיו.

מצטערת בשבילך שאת חולמת

שהגן האהוב שלך שוב ייפתח

אך הגן ממוקם באופן בלתי הגיוני

בקרוואנים בלתי מוגנים ממטח.

אני מאחלת לך ולי

ימים מתוקים יותר, שמחים

רגועים ושלווים

בירושלים הבנויה

ילדים וילדות משחקים

ברחובותיה

וניחם ה' את ציון

ושלום

על ישראל.

רותי קניג היא סופרת, יועצת רגשית ומנחת סדנאות.