צופן תנכ"י מצמרר: היכן רמוזה המלחמה בדרום בתנ"ך?

לפניכם צופן בנושא הכאוב בימים קשים אלו, רציחת המוני ישראל הי"ד ביום שמיני עצרת תשפ"ד, והמלחמה שפרצה בימים אלו בעקבות כך.

מרכז הצופן הוא מפגש המילים: שמיני עצרת תשפ"ד דם, מעל המילים של הפסוקים בבמדבר פרק לא: "הָרְגוּ בֶּחָרֶב, וַיִּשְׁבּוּ" ("וישבו" שבפסוק הזה הוא מלשון לקיחת שבויים). כמובן ההדגשה שהרגו ב"חרב" מזכירה לנו את האופי של המלחמה (שלצערנו הפורעים לא הסתפקו ב"יריות" אלא הירבו לעסוק במעשי זוועה) וגם מזכיר לנו את השם של המלחמה ("חרבות ברזל").

מסביב למילים שמיני-עצרת-תשפ"ד-דם, מופיעה המילה "חמאס" פעמיים, פעם אחת חוצה את המילה שבפסוק: "וְנִלְחַמְנוּ", ופעם אחת חוצה את הפסוקים בבמדבר ל"ג נ"ד-נ"ה העוסקים בנושא ישיבת ארץ ישראל ובנושא המצוקה שהעם הזר שישאר בארץ ביחד עם ישראל יהיה "לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ."

וכמובן בצופן מופיעות גם המילים המתארות את המאורע: מדרום, מלחמה, בעזה, שואה, שבויים.

ומה עלינו מוטל לעשות (בתחום הרוחני) בימים אלו? גם זה מופיע בצופן: שובו, שובה, תהילים, תפלה, תורה.

והעיקר, בראש הצופן, בפסוק "וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ" מופיעה המילה: "נקמה", שכאשר נצעק אל ה' לבקש גאולה לעם ישראל, עתיד הקב"ה לנקום את הדם של עמו ישראל הנשפך כמים בגלות זו המרה, במהרה בימינו אמן.

הרב זמיר כהן בדברי חיזוק למלחמת חרבות ברזל: