הידברות לנוער: למה כל העולם התמכר לרשתות חברתיות? אלה 2 הסיבות

בסן-פרנסיסקו יש בית ספר פרטי, שבו נאסר השימוש במכשירים טכנולוגים מכל סוג. מה שמעניין זה ש–75% מההורים של ילדי בית הספר הם בכירים בתעשיית ההיי-טק, שעומדים מאחורי הפיתוחים בעולם הדיגיטל. כלומר, דווקא המומחים שעומדים מאחורי כל הסחרור של כלי המדיה לא מאפשרים לילדים שלהם שימוש חופשי במכשירים האלה, וזה דווקא בגלל שהם אלה שעומדים מאחורי הפיתוחים האלה ויודעים שטמונה בהם סכנה.  

אדם אלטר, פסיכולוג חברתי ומרצה עמית בבית הספר שטרן למנהל עסקים באוניברסיטת ניו-יורק, מתאר בספרו "אי־אפשר לעמוד בפניה: עלייתה של הטכנולוגיה הממכרת והעסק של לשמור אותנו מכורים", כיצד מוצרי הדיגיטל עוצבו במיוחד בצורה כזו שתגרום לאנשים להשתמש בהם כמה שיותר.

אנשים הפכו להיות כל כך אובססיביים למסכים עד שלפעמים הם לא רואים לאן הם הולכים במדרכה, נתקעים בעמוד חשמל, ולא שמים לב למכונית שכמעט דרסה אותם במעבר החציה. למה זה קורה?

1. בריחה מהחיים – כשקצת לא טוב לנו עם החיים, התנתקות מהכול על ידי בידור זול ונגיש נותנת רגע של שקט ומנוחה. אבל זה כל כך רגעי וחולף ברגע, זה לא פתרון אמיתי. הדרך היחידה להפסיק לברוח היא לאזור אומץ להתמודד עם מה שקשה לנו, ולמצוא דרכים שיהפכו את חיינו לטובים יותר עבורנו.

2. ריקנות ושעמום – כשנמלא את חיינו בעשייה שמעניקה לנו משמעות וסיפוק, ועושה לנו באמת טוב בנשמה, אז באופן טבעי החיבור לרשתות חברתיות והצורך בלעדכן ולהתעדכן יפחת, ובשלב מסוים אפילו פחות יעניין ויראה לנו כבזבוז זמן.

זה יכול להיות חוגים וקורסים שיקדמו אתכם ויעשו לכם טוב, קריאת ספרים טובים, התנדבויות ופעילות חסד, ביקורים אצל הסבא והסבתא שישמחו מאוד לראות אתכם, שיעורי תורה, פיתוח יוזמות ופרויקטים קטנים של חסד או תורה (ואל תעשו לי עכשיו פרצוף. כן, אתם מסוגלים) ועוד.