הגר"ד לנדו במכתב ניחומים לגרב"מ אזרחי האבל על רעייתו: "רציתי לבוא לנחמכם ביגונכם הרב"

ראש ישיבת סלבודקה, הגאון רבי דב לנדו, שיגר מכתב ניחומים לראש ישיבת עטרת ישראל, הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי, היושב בימים אלו שבעה על פטירתה של רעייתו, הרבנית שולמית אזרחי ע"ה.

במכתב כתב הגר"ד לנדו כך: "לידידי מנוער הגאון הגדול רב התהילה ר' ברוך מרדכי אזרחי שליט"א, ברוב צער שמענו את השמועה הרעה מדאיגת לבבות על פטירת רעייתו הרבנית הדגולה ע"ה.

"מאוד רציתי לבוא אליכם ולנחמכם ביגונכם הרב, אך חליתי במחלת הקורונה ונבצר ממני מלמלא חפצי, ועל כן אשלח ברכת תנחומיי בכתב, לכם ולכל המשפחה הדגולה".

"המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ובנחמת ציון תנוחמו", סיים הגר"ד את דבריו.

בשבוע שעבר נפטרה בשיבה טובה הרבנית שולמית אזרחי ע"ה, אשתו של ראש ישיבת עטרת ישראל הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א. הרבנית, בת 91 בפטירתה, היא בתו של המשגיח רבי מאיר חדש זצ"ל.

היא חיברה במהלך השנים מספר ספרי ביוגרפיה, ביניהם הספר "המשגיח – הגביע שעלה על גדותיו", על אביה הרב מאיר חדש ומשפחתו. כן חיברה את הספר "זה האיש", ספר ביוגרפיה מקיף על החפץ חיים. בספרה כתבה הרבנית כי זכתה להיות בהלוויתו של החפץ חיים. היה זה כאשר היתה בת שנה, והיא התלוותה לאמה שנסעה לבקר קרובי משפחה שהתגוררו בעיירה סמוכה לראדין.

הרבנית גדלה בישיבת חברון בגאולה, וינקה אל ליבה את ההנהגה הרחמנית של הוריה כלפי התלמידים, שביתם היה פתוח תדיר בפני תלמידי הישיבה ביום ובלילה, בכל ימות השבוע. על השיש במטבח עומדות היו דרך קבע עוגיות שיועדו עבור בני הישיבה, שנכנסו תדיר להכין לעצמם כוס תה ולטעום מיני מזונות.

גם לאחר נישואיה היתה מעורבת מאוד בכל ענייני הישיבה שהקים בעלה הגדול. בין השאר, היא חיברה את ההמנון למחנה "בני תורה" המפורסם. ביתה, כמו בית הוריה, היה פתוח לרווחה לכל הבחורים, שיכלו להיכנס לבית ראש הישיבה בלי לדפוק. היתה אישה פקחית ונבונה, וחתנה הגאון רבי הדר גלזמן העיד עליה כי מעולם לא כעסה והקפידה.

אנא קראו תהילים לעילוי נשמתה של הרבנית שולמית מחלה בת מאיר:

 מזמור ט"ז

(א) מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ. (ב) אָמַרְתְּ לַיהוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ. (ג) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. (ד) יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי. (ה) יְהוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. (ו) חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי. (ז) אֲבָרֵךְ אֶת יְהוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי. (ח) שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט. (ט) לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח. (י) כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת. (יא) תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.

מזמור מ"ט

(א) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר. (ב) שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד. (ג) גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן. (ד) פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. (ה) אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי. (ו) לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי. (ז) הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ. (ח) אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ. (ט) וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם. (י) וִיחִי עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת. (יא) כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם. (יב) קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת. (יג) וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ. (יד) זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה. (טו) כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וצירם [וְצוּרָם] לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ. (טז) אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה. (יז) אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. (יח) כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ. (יט) כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ. (כ) תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר. (כא) אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ.