category

פרשת ויצא

הרב גרוסמן במילים נוגעות: "דמעה רותחת על בן ישיבה שנסתלק בחטף"

כשאנחנו פוגשים אדם חלש יותר, נחשל מעט, לא בתלם, כמו אליפז שגדל בבית רעוע, עם המון רֶשַע, מצווה עלינו לחבקו בחום. לא נשיל מעצמנו אחריות ונאמר לעצמנו: "מה לי ולצרה הזאת? וכי החיבוק הקצר הזה ישפיע עליו בכלל? וכי מעט חיוך ומאור פנים יש בהם כדי להעביר אדם רשע על דעתו?"

שתף במייל
| ו' כסלו התשפ"ב |
בעיגול: הרב יצחק דוד גרוסמן (צילום: פלאש 90)
whatsapp
אא

חשוך היה באוטובוס מנצרת עילית למגדל העמק. עם פנס זעיר הארתי על מסכת בבא מציעא שהייתה בידי. בתחנה על אם הדרך עלה בחור היפי, שערותיו הארוכות גלשו אל שיפולי כתפיו.

ההיפי מתיישב לצדי ומביט בעניין רב בגמרא שבידי. הקדמתי בשלומו ושאלתיו בנימוס למקום חפצו. הוא סיפר כי פניו מועדות לחיפה. שוב המשכתי לברר למקום מוצאו והוא מספר לי כי מוצאו ממרוקו וכי אביו היה דיין נכבד.

לימים עברה המשפחה להתגורר בצרפת, שם ביום בהיר איבדו את נזר משפחתם. האבא הדיין הסתלק בפתע פתאום והותיר את בני המשפחה יתומים, המומים וכואבים בארץ לא להם.

קשה הייתה היתמות והשכול אכל אותם בכל פינה. האימא החליטה כי אין להם מה לחפש בארץ זרה. עלו ובאו לארץ ישראל. הוא התקבל לישיבה קדושה ובמקביל, הסוכנות היהודית הפנתה אותו לאולפן, כדי להשתלם וללמוד את השפה ולהקל עליו את קשיי הקליטה בארץ.

באין לו אב ומדריך, החל הנער נושר ויורד אט אט מתורה ומצוות עד אשר רחמנא ליצלן הפנה גב ועורף לאלוקי אביו.

הבטתי בצער וברחמים על אותה נפש אומללה, שאיבדה את הקשר הישיר עם אבי יתומים בעל הרחמים. כאבתי את כאבו האישי של הבחור, לבי נקרע לנוכח היתמות אותה הוא חווה יום יום שעה שעה. דיברתי על לבו דברי חיזוק ועידוד.

"מה לומד הרב?", הוא מפנה אליי פתאום שאלה. פרק המפקיד, אמרתי לו. עיניו נצצו: "זה הפרק האחרון אותו למדתי בישיבה, לפני שעזבתי"...

והוא החל לירות בעל פה: "ההוא גברא דאפקיד כיפי גביה חבריה, אמר ליה הב לי כיפי, אמר ליה לא ידענא היכא... אזל רב נחמן אגביה לאפדניה מיניה".

התפעלתי מהזיכרון המדויק שלו, בראותי כי הוא מצטט מדויקות את לשון חז"ל. "אתה זוכר את מסקנת הגמרא שם?", שאלתי אותו. "בוודאי", ענה הבחור, "הלכתא שומא הדר לעולם, משום שנאמר: 'ועשית הישר והטוב'".

חיבקתיו חיבוק חם. הוא היה נרגש כולו ואף מעיני זלגה דמעה רותחת על בן ישיבה שנסתלק בחטף ועבר לעולם שכולו חולין, לכלוך, אמונות תפלות ודמיונות שווא.

"ועשית הישר והטוב", אמרתי לו. "חז"ל מלמדים אותנו דרכי אנושיות והתנהגות עם הזולת, גם אם השכל הישר אומר להפך. ועשית הישר והטוב", טפחתי על שכמו, "צריך לזכור את הפסוק הזה גם כפשוטו, לעשות את הישר והטוב בעיני אלוקים ואדם".

נפרדנו לשלום ואמרתי לו: "אתה מוזמן למגדל העמק, כבד אכבדך כמו בן שלי". הוא חש נבוך לנוכח ההזמנה החמימה הזו, שבעתיד תתגלה כהזמנה הראשונה שלו בארץ והחיבוק הראשון אותו קיבל מגיל צעיר מאוד.

 

פגשת באדם שגדל בבית רעוע? חבק אותו בחום ועטוף אותו בחמימות

על הפסוק בפרשתנו: "וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך", מביא רש"י את מאמר חז"ל למה בכה יעקב, "לפי שרדף אליפז בן עשיו במצוות אביו אחריו להורגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו. אמר לו, מה אעשה לציווי של אבא, אמר לו יעקב, טול מה שבידי והעני חשוב כמת".

כשנתעמק בדברי רש"י הקדושים נדלה כאן פנינה יקרה. אליפז רדף אחר יעקב במצוות אביו. עשיו ציווה את בנו להרוג את יעקב. מה מנע מאליפז מלקיים את מצוות עשיו הרשע?

"לפי שגדל בחיקו של יצחק משך ידו". זו הסיבה. חרף היותו בן רשע, גם אליפז ינק משהו בבית סבא. הוא לא סתם ראה והכיר את סבא. רש"י נוקט דווקא לשון שכזו: "לפי שגדל בחיקו".

כשאנחנו פוגשים אדם חלש יותר, נחשל מעט, לא בתלם, כמו אליפז שגדל בבית רעוע, עם המון רֶשַע, מצווה עלינו לגדלו בחיקנו, לחבקו בחום, לעוטפו בחמימות ולהכניסו תחת כנפי השכינה.

לא נשיל מעצמנו אחריות ונאמר לעצמנו: "מה לי ולצרה הזאת? וכי החיבוק הקצר הזה ישפיע עליו בכלל? וכי מעט חיוך ומאור פנים יש בהם כדי להעביר אדם רשע על דעתו?"

שוו בנפשכם: יעקב עומד חסר אונים אל מול חרבו של בן אחיו עשיו. וכי למה זה יעלה בדעתו של אותו רשע בן רשע, לו הבטיח יצחק אבינו "ועל חרבך תחיה", וכי מהיכי תיתי שיניח את נשקו?

"לפי שגדל בחיקו של יצחק". שונה הוא זה שגדל בחיקו של יצחק אבינו, שקיבל חום, אהבה והערכה מאבי אבא. מכאן למד כל אדם מישראל כוחה של אהבת חינם ונתינה לזולת, להעביר גם חמת שופך דם ולהחזירו למוטב.

 

מה עולל חיבוק קטן, מעט הערכה והארת פנים

לאחר שבועיים, אני מקבל גלויה לביתי. וכך נכתב בה: "ראיתי אותך בחושך בתוך האוטובוס, התרגשתי מאוד. בשבוע הבא אבוא אצלך לשבת קודש, כי אני צריך הרבה מאמרי פיך, אני נוטה ליפול ואיני רוצה ליפול. תדבר איתי קצת, תעודד אותי רק קצת, כי גלים חזקים דוחפים אותי לתהום ימים".

קראתי את הגלויה ועיניי זלגו דמעות. ראיתי מה עולל חיבוק קטן, מעט הערכה והארת פנים. ציפיתי לבאות דרוך ומתוח.

ערב שבת, דקות לפני הדלקת הנרות. נקישות עדינות בדלת הבית. בפתח בחור מוכר, שניסה לאסוף את רעמת שערותיו לכדי קוקו, והניח כיפה שחורה מראשותיו.

"שלום עליכם", קראתי בחום. "עליכם השלום, כבוד הרב. החלטתי שאני בוחר בדרך של 'ועשית הישר והטוב'".

הידברות שופס

ספר דניאל עם פירוש נזר חזיונות של הרב זמיר כהן

45לרכישה

מוצרים נוספים

סט ארכיאולוגיה תנכ"ית הרב זמיר כהן

חבורת תריג 9 - בתעלומת הזהב

זה אפשרי - הרב יצחק פנגר

גביע קידוש מוכסף

מקראות שלובות - מגילת איכה

הקרב על המקדש

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה