לנערה באוטובוס, סליחה על הלבנת הפנים שעשיתי לך. סליחה שלא לימדתי עליך זכות

הסיפור שלי התחיל לפני 5 שנים, כאשר הייתי באוטובוס בקו 448 בדרכי לירושלים. באותו הזמן הייתה הפגנה של העדה האתיופית עקב הרצח של סלמון טקה, מקרה שכואב לי מאוד.

באחת מהתחנות (גבעת וושינגטון) עלתה בחורה שישבה לצידי בעודה משוחחת בטלפון. אני שומעת אותה אומרת "אבל לא צריך לשרוף צמיגים, לא צריך לחסום את התנועה...". הבנתי שהיא מתכוונת להפגנה. לי מאוד כאב שילד נפטר בגלל צבע העור שלו, והיא עדיפה להתייחס לתוצאה, ולא למה שגרם לכך.

אז התקשרתי לחברה והתחלתי להגיד לה שיש אנשים שלא רואים את האחר, אנשים עם חוצפה וטיפשות שמתייחסים לפקק ולעומס, ולא לזה שילד נרצח, ועוד דברים גרועים יותר. כשהתחלתי את השיחה לא חשבתי שאשתמש במילים קשות כל כך... וכל זה בתקווה שהיא תשמע. והיא אכן שמעה.

כשהיא ירדה בתחנה שלפני התחנה המרכזית, היא הסתכלה עלי, וראיתי עד כמה שהיא נפגעה.

אני רוצה להגיד לך סליחה. סליחה שהתחלתי את השיחה, סליחה שאמרתי מילים פוגעות, סליחה שפגעתי בך, סליחה על הלבנת הפנים שעשיתי לך. סליחה שלא לימדתי עליך זכות.

אני ממש מצטערת על זה.

קיוויתי שאראה אותך פעם נוספת באוטובוס ואוכל להתנצל בפניך, אך זה לא קרה.

תליתי גם דף שבו אני מבקשת סליחה בתחנה שבה עלית, אך כמה ימים אחרי ראיתי שהדפים כבר ירדו.

אז אם את רואה את המכתב הזה,

סליחה.

גם אתם רוצים לבקש סליחה ממישהו? שלחו אלינו את המכתב למייל support@htv.co.il