טורים נשיים
רוצות לתקן עולם? אל תקנאו. הטור של תמר ללוש
אין מה לפחד שהעצמות יירקבו בקבר אחרי מאה ועשרים, אבל יש מה לבקש ולהתחנן לפני מלך מלכי המלכים: אנא, דייק אותי וכוונן את רצונותיי לאהוב את החבילה הזו ולהתעצם דרכה. תמר ללוש על הקשר שבין עצמות לקנאה
- תמר ללוש
- י"ח אלול התשפ"ב
(צילום: shutterstock) קנאה נובעת מהשוואה למישהו אחר, מהשוואה לנורמה ולמיקום שלי בסקלה באותו עניין. אם רק עשרה אחוז מבאי עולם היו נישאים, האם היה קשה להיות מעוכבת שידוך? אם רק לעשרה אחוז היו נולדים ילדים, האם היה ניסיון בעיכוב בפרי בטן? אם חס וחלילה תשעים אחוז מיושבי תבל היו חולים במחלה קשה, האם זו הייתה אותה התמודדות? האדם הוא יצור חברתי, וחייו קשורים בהכרח לקורה סביבו. זה נורמלי להשוות וזה נורמלי לקנא.
יש לי חברה שטוענת בתוקף שאין לה ניסיון בתחום של קנאה. אני מקנאת בה... כולנו חונכנו שלא יפה לקנא ואפילו אסור. כולנו יודעות שאין אדם נוגע בשל חברו, ומה ששלי שלי ומה ששלו שלו. כל אחת מבינה בשכל שלה שהשם הטוב העניק לה במדויק את צרכיה למילוי תפקידה בעולם, ואם משהו משתבש ומאתגר זה בול למידותיה ובכוחה לעמוד בו. אף אחת מהקוראות הנכבדות לא בשלב של "עַיִר פרא אדם יולד". כולנו מוסריות ועובדות על המידות, ולכן אינני מתכוונת למושג קנאה בצורה הגולמית הגסה והראשונית שלו. כוונתי לניואנסים דקים בנימי הנפש, מקומות כמוסים בהם המוניטור משרטט על הדף זיגזוג שמזכיר ציר. רעידה כזו שמדגדגת בלב סביב מידע שקיבלתי הרגע לגבי מישהו אחר.
יש לי חברה טובה שמגיעה ללמוד איתי פעם בשבוע בספר החשוב "מהותו של יהודי אמונה וביטחון" שכתב הרב עזריאל טאובר זצ"ל. המוטיב העיקרי השזור לאורכו של ספר מרתק זה הוא, במילים שלי: מה השם יתברך מבקש מעמך? להיות עצמך! כמה פשוט ככה מסובך... לא רק תיקון נשמתך תלוי בעניין זה, אלא תיקון העולם כולו. על אף שרבקה אמנו, דבורה הנביאה ואסתר המלכה, ואפילו המלכה אליזבת, מילאו את תפקידן במלואו – עדיין מחכים לי, הפשוטה, לתיקון העולם. איך? בלהיות אפרת תמר בת שרה, על כל החבילה הפרטית המדויקת להפליא.
זהו הקשר ההדוק בין עצמות לקנאה – השורש ע.צ.מ. אם אני רוצה ילדים טובים כמו של פלונית ומוזיקליים כמו של אלמונית ובעל נדיב כמו של X ודירה עם חצר כמו של Z – אני עלולה לפתח אוסטאופורוזיס... לאבד את צפיפות העצם ולסבול כביכול מעצמות חלולות חלקית. לאבד את העצמיות שלי ואת עצמי. זהו עצם העניין. אין מה לפחד שהעצמות יירקבו בקבר אחרי מאה ועשרים, אבל יש מה לבקש ולהתחנן לפני מלך מלכי המלכים: אנא, דייק אותי וכוונן את רצונותיי לאהוב את החבילה הזו ולהתעצם דרכה. לא רוצה עצמות נבובות, אנא מלא אותן בעוצמה ובעצמאות. ואז ממילא המזוודה, הארנק, הצלחת והדשא של השכנה לא ירעידו את המוניטור בציר שקט. מקסימום בציר של גאולה.