חופש או שיגרה – מה עדיף? הטור של תמר ללוש

גאון מי שהגה את המושג "בין הזמנים", איזה ביטוי נאות לתקופת ביניים שמיועדת להתרעננות בין משימה א' למשימה ב' עבור התלמידים והמורים. הורה שרוצה לעשות לעצמו טובה גדולה ישנה את ציפיותיו, עבורו זו משרה לכל דבר, אומנם לא שגרתית אך חסרת חירות... כמו כל עבודה יש רגעים יפים, מהנים ושמחים, ויש גם פחות... את הנופש שלכם תכננו בנפרד מהילדים בתאריך אחר בשנה.

לכל חופש יש מגבלות, אין מושג של דרור מוחלט. אולי רק הפקרות ואנרכיה, וגם שם יש גבול מסוים. לנו, ציבור שומרי התורה והמצוות, יש גם את גבולות ההלכה: כשרות מתאימה, הפרדה בין בנים לבנות, קירבה לתפילות במניין ושמירה על תכנים מסוננים ומתאימים. ישנם שיקולים כלכליים שמורידים מהפרק אפשרויות בילוי שדווקא כן שייכות. מה עם פער גילאים בין אחים והצרכים השונים של כל גיל? בקיצור, אתגר לא פשוט.

אם אערוך השבוע סקר בו תישאל כל אם בישראל "מה את מעדיפה יותר –  שיגרה או חופש?", נראה לי שרובכן תעננה: שיגרה! גם אלו שקשה להן עם לוח זמנים ומשימות רוטיניות, גם חסרות העקביות שבחבורה, וגם אלו שנוהגות לכנות בזלזול מה את מסגרות הלימוד "בייביסיטר" – כולן יודו לרגע אחד שמסגרת היא ה-חופש ה-גדול בה' הידיעה.

זהו אחד הפרדוקסים המהותיים של היקום, החברה והפרט: מהי חירות? איך מוצאים את האיזון הפרטי המתאים? האם יש איזון? יש פסוק בתהילים בו קובע דוד המלך: "במתים חופשי", ויש פירוש ידוע בחומש על לוחות הברית: 'אל תקרא חרוט אלא חרות'. אוקיי, המסר מובן לי, אך לאור מבחן המציאות של חיינו נותרתי עדיין עם סימני שאלה. קשה גם כך וגם כך.

לא פשוט להיות אמה המשרתת בקודש, מאתגר לחשוק שפתיים ולהימנע מאיסורים (בכללם גם כעס, עצבנות, עצבות וחוסר סבלנות ליקירינו). מגביל לכפוף ראש לכללי המוסר ונקיפות המצפון, לחוקי המדינה ולנורמות החברתיות, ומעל הכל – לתרי"ג מצוות והצו האלוקי. 24/7 ללא הפוגה, לא חופש ולא בין הזמנים ולא בטיח, מקסימום הפסקת אבטיח. אבל, קשה עד בלתי אפשרי בלעדי זה.

אין הוכחה יותר ניצחת מהסקר שלנו – הרי אתן השבתן את תשובת המחץ: כן לשיגרה, די לחופש!