על הסדקים בחומה, ועל חורבן הבית. שלך

איכה היא מילה רוחנית, אומר הזוהר הקדוש. אין בה שותפות לשון, שיניים, או שפתיים. איכה – עמוק מבפנים!

איך עושים את זה? איך מבקשים ירושלים מבפנים? איך מתגעגעים אליה כשאנחנו לא יודעים מה היא, ירושלים?

מספרים על רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שבערב תשעה באב, אחרי שהיו אוכלים על הרצפה סעודה מפסקת, הוא היה הולך לחלון ומסתכל החוצה... שעה ארוכה היה מסתכל החוצה, ובינתיים הקהל היה מתאסף לאמירת איכה, עד שהשמש היה קורא לו בעדינות: "רבי... הקהל מחכה...".

רבי לוי יצחק היה שואל אותו: "משיח בא, או טרם בא?".

וכשהשמש היה עונה לו: "טרם בא!" - רבי לוי יצחק היה רץ-רץ-רץ לבית המדרש, ונופל על הרצפה ובוכה: "איכה ישבה בדד...". וזה היה יוצא לו מבפנים! ועכשיו את ודאי שואלת: איפה אני ואיפה הרבי מברדיטשוב? ואיך אני הקטנה אבכה ואבנה בדמעות שלי בית מקדש?

מגלים לנו חז"ל: צמצמי את זה לבית הפרטי שלך. תבכי את מה שלא מושלם וצריך תיקון בבית שלך!

חורבן ירושלים החל שלוש שנים קודם. זה היה בי"ז בתמוז, אז הובקעה החומה. זה התחיל בפתח קטן, והעיר בפנים המשיכה כרגיל, ולאט לאט נפתח הפתח. זה היה תהליך איטי, אבל זה קרה, ובתשעה באב הבית נשרף!

וזה נכון כל כך לגבי הבית שלך, שצריך להיות שמור ומוגן מכל מה שמשתולל היום בחוץ. אסור לתת פתח, ואפילו קטן. אסור לתת לחומה של הבית להיבקע, חלילה. אינטרנט פתוח הוא ארס, הוא מכרסם בחומת הבית, הוא הורס את השמירה של הבית...

לפעמים נכנס לכלוך לתוך הבית, ועל פניו נראה שהכול בסדר. הילדים בסדר, הזוגיות בסדר. אבל לאט-לאט, משהו בתמימות וביופי של הבית נסדק... אף אחת לא רוצה לראות את הבית שלה עולה בלהבות, חלילה.

"ראוי לכל ירא שמים להיות מיצר ודואג על חורבן בית המקדש...", כתוב בשולחן ערוך. כן, לפחד! להיות מצירה ודואגת, על מה? על הבית שלך!

בתשעה באב את יושבת על הרצפה ובודקת את החומה בבית שלך. את מתבוננת ומחפשת אם יש בה סדקים, חלילה. תשעה באב זה הזמן לזכור שחומה בקועה עלולה להביא חורבן, ואי אפשר להמשיך כרגיל, צריך לתקן, צריך לשנות – בזוגיות; בשלום בית; בקשר עם הילדים; בשמחה שלי בחלק שלי; באמונה; בקדושה של הבית. ואם גילית פתח קטן, תצעקי מבפנים – איכה? איך נתתי ככה? זה הזמן לשנות, להחליט לעשות. והעיקר, זכרי, כל מסירות נפש שלך על הבית שלך בונה את בית המקדש בירושלים ומקרבת את הגאולה.