ביקש מבנו למסור את המעיל החדש למעבדת השעטנז ולבסוף מצאו ב...

מעשה שהיה ביהודי שמסר בידי בנו הקטן (ילד כבן 10) מעיל חדש שקנה, וביקש שיקחנו למעבדת השעטנז לבדיקה.

הילד יצא לעבר המעבדה, ובינתיים, עצר בכמה תחנות - קנה ממתק במכולת, דיבר מעט עם חבר שפגש... עד שלבסוף הגיע, אך לא למעבדה, אלא ל- - -

מכבסה לניקוי יבש, שהיתה ממוקמת בסמוך למעבדה. (האב נוהג לשלוח עם בנו מידי פעם פריטי לבוש למכבסה הזו).

העובד במכבסה נטל את המעיל (העטוף בניילון), והניחו בערימת המעילים הממתינים לניקוי יבש.

כששב הילד שאלו האב: 'מתי יהיה מוכן?', והבן השיב: 'בעוד יומיים'.

כעבור יומיים האב פונה אל המעבדה, ומבקש לקבל את המעיל שמסר לבדיקה. 'אני מצטער', אומר לו הפקיד, 'אך לא התקבל כאן שום מעיל ממך'.

האב שב ובירר אצל בנו 'לאיזו מעבדה מסרת?'... והטעות התגלתה...

כשהגיע האב אל המכבסה ליטול את מעילו, אמר לו בעל המכבסה, 'נדמה לי שאתה צריך לשלם לנו עבור העבודה'. האב השיב: 'אשלם רק אם יאמר לי הרב שאכן כך הוא הדין...'

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

מדין 'נהנה', בודאי שלא ניתן לחייב את האב בתשלומין, שהרי הכיבוס לא הועיל כלל למעיל החדש, אלא אדרבה, הפך אותו ל'משומש'...

וכן על ההוצאות שנגרמו למכבסה, אין כלל חיוב תשלומין, לא לאב, שבודאי לא היה צריך להעלות על דעתו שמסירת המעיל לבן תגרום להפסדים; וכן הבן פטור מלשלם, שכן קטן שגנב או הזיק פטור מלשלם, ואמנם לפנים משורת הדין צריך לשלם כשיגדל (משנ"ב סי' שמ"ג סק"ט), אך כל זה דוקא כשהזיק בכוונה (כפרא-אדם), אך כאן פעל הקטן בשוגג, ולא התכוון כלל לגרום הפסדים לבעל המכבסה, ולכן פטור לגמרי, אך לכשיגדל!

ויש לציין עוד למבואר במסכת בבא בתרא (פ"ז:), שהשולח את בנו הקטן עם צלוחית לחנווני, ונפלה הצלוחית מידי הבן ונשברה - הרי זו 'אבידה מדעת' של האב, משום שהבן אינו יודע לשמור את שמוסרים לו, וכאילו הפקיר האב את החפץ. ומבואר, שקטן אינו אחראי כל כך למעשיו, ופעמים שאינו מבצע שליחותו באופן מושלם. ומשכך, גם בענייננו נאמר, שההיזק שנגרם ע"י הקטן, לא נעשה בדעת שלימה ובכוונה, אלא כך הוא טבעו של קטן, ולכן פטור מלשלם לכשיגדל אף בדיני שמים.

לסיכום: האב (וכן בנו, לכשיגדל) פטור מלשלם למכבסה!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.