הדרכה עם מנוחה: מה עושים עם ה"שמיכי"?

יוחאי הקטן צועד יום יום לגן כששמיכה דקה מכוערת ודהויה נשרכת בעקבותיו. הוא מגיע לגן, מחזיק בידו את השמיכה לאורך כל הבוקר ולא יכול להשתתף ככל הילדים בריכוז.

הילדים יוצאים לחצר, אך יוחאי לא יכול להצטרף אליהם בפתיחות וחדווה.

* * *

חפץ מעבר הוא חפץ שהילד דבק בו.

החפץ הזה מסייע ביד הילד להיפרד מאימא בשעה שהיא הולכת, להיפרד מהיום כשהוא הולך לישון, להיפרד מהדירה כשעוברים דירה ובכלל להרגיש בבית כשלא נמצאים בדיוק בבית.

חפץ מעבר – עוזר לילד לעזוב נדבך אחד ולדבק בנדבך אחר.

אבל, לפעמים, אותו חפץ מעבר, גורם לילד להיות תלוי בו. תלוי בו יותר מידי.

עד כדי כך הילד תלוי בו, בחפץ הזה, עד שללא הצעצוע הזה, ללא החפץ הזה, הילד מרגיש ממש אבוד. הוא לא יכול לחיות בלעדיו, הוא לא יכול לתפקד בלעדיו.

בשעה שחפץ המעבר עובר מדרגת "חפץ מסייע" ל"חפץ מפריע" – זה הזמן לחשוב איך להפטר ממנו, איך להיפרד ממנו.

מה לעשות כדי שהילד לא יפתח תלות יתר בחפץ?

בניגוד למה שאנו חושבים, לא לומר לילד כל היום: די, עזוב כבר את הסמרטוט הזה!

או: "בשביל מה אתה צריך את זה?".

או: "אתה ילד גדול, מה אתה מתנהג כמו תינוק?".

לא להוכיח ילד על זה שהוא עדיין אוחז בחפץ.

לא לבייש את הילד שעדיין אוחז בצעצוע.

לא לחטוף מהילד את הדבר.

לא לגרום לילד פרידה קשה מהחפץ.

מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לילד להיפרד מחפץ שהוא תלוי בו?

לרכך את הפרידה מהחפץ. ליצור הגבלות לזמן העיסוק בחפץ. מהן ההגבלות שניתן ליצור?

להסביר לילד שלא לוקחים את החפץ לגן. לא משתמשים בו במשך היום. הוא הולך מידי פעם לכביסה.

לנסות לסלק את ההפרעה בצורות מקוריות. איך?

יוצאים לחפשה ומשאירים את החפץ בבית.

משכיבים את הילד לישון מאוחר, ואז הוא לא זוכר את החפץ.

מסיחים את דעתו של הילד עד לפני השינה, כך שלא זוכר לבקש את החפץ.

אחרי שהילד נפרד מהחפץ לזמן מה, הוא יצליח להיפרד ממנו עוד קצת.

אחרי שיתרגל לעוד קצת, נרגיל אותו להיפרד עוד מעט.

כך מעט ועוד מעט, פסיעה אחר פסיעה, ללא אזהרות מצדינו וללא הבטחות ואיומים, יגיע הילד לפרידה מליאה.

יוחאי הולך לגן ללא השמיכה. קשה לו מעט, זה ניכר לעין, אבל בגן הוא משתף פעולה להפליא, אין שום דבר בידו שכובל אותו ומפריע לו. הוא משוחרר.