סיפורים אישיים
"הרגשתי ייאוש מוחלט, ואז נחשפתי למה ששינה עבורי את הכול"
"מדי כמה חודשים ניסיתי לחפש ישועה, להתייעץ עם איזה רב פלוני או עם צדיק גדול כזה או אחר. שאלתי בייאוש על מצבי, אך תשובות לא קיבלתי, רק תסכול שהולך ומעמיק יותר ויותר עם הזמן"
- שולי שמואלי
- י"א אייר התשפ"ב
(צילום: shutterstock)הסיפור שלפנינו אינו מלווה דווקא בנסים גדולים, אבל מוכיח עד כמה יכולה ההודיה לשנות את החיים, ואף את החיים הרוחניים.
בעל המעשה, יהודי בשם אהרן, שסיפר זאת ב'קו ההודיה – קול תודה', מקדים ואומר: "אני רוצה להודיע מראש שהסיפור שלי אינו עוד אחד מאותם סיפורים של ישועות מעל הטבע או ניסים מרגשים. בסיפור שלי לא הכול התהפך לטוב בזכות ההודאה, ואני חושב שבכל זאת יש בו חיזוק גדול.
"לא נולדתי למשפחה שומרת תורה ומצוות. הוריי אמנם שומרי מסורת, אך הקשר שלי לדת וליהדות היה אפסי ביותר. עד גיל 28 הייתי מרוכז כולי בלימודי משפטים באוניברסיטת ת"א. הייתי תלמיד מצטיין, ובשנת ההתמחות שלי הגעתי לאחד ממשרדי העו"ד החשובים ביותר בעיר. החדות, הנחישות וההתמדה שבי סייעו לי להצליח בכמה תיקים חשובים, עד שבזמן קצר הפכתי להיות שותף במשרד בו עבדתי. גם ההצלחה והשפע הכלכלי לא איחרו לבוא.
"בטעות, אף שאין טעות בעולם, נקלעתי פעם אחת לשיעור של רב בבניין המשרד. הוקסמתי, והמשכתי להגיע באופן קבוע. תוך זמן קצר נרשמתי לסמינר ליהדות, התחלתי להניח תפילין, לשמור שבת ובהדרגה התחזקתי בשמירת תורה ומצוות.
ואז החלטתי בנחישות לקחת חופש מהכול. עזבתי את הדירה הנוחה בתל אביב, עזבתי את המשרד ועליתי לישיבה קדושה בשכונה צפונית בירושלים. הוקסמתי משיעורי התורה, מנושא עבודת המידות בין הבחורים. נשמתי הרגישה לראשונה 'כאן טוב לי'...
"אך בנושא אחד הרגשתי חושך מוחלט – בלימוד הגמרא. רבני הישיבה אמרו לי לתת עוד זמן וזה ייפתח ויסתדר, אך השנים עברו ושום דבר לא נפתח. לא משנה כמה חברותות החלפתי, כמה תפילות נשאתי לבורא עולם, כמה התחננתי, כל פעם שפתחתי את הגמרא – חושך מצרים. לא מבין מימיני ומשמאלי.
"בגיל 30 התחתנתי בשעה טובה, והקמנו את ביתנו בשכונת רמות בירושלים. נולד לנו בן ואח"כ בת, שנה אחרי שנה עברה, אך לא הרגשתי מרוצה. חזרתי בתשובה ועדיין יש דבר אחד שמונע ממני שמחה שלמה: מה יהיה עם לימוד הגמרא?
מדי כמה חודשים ניסיתי לחפש ישועה, להתייעץ עם איזה רב פלוני או עם צדיק גדול כזה או אחר. "למה לא נפתח לי הראש בלימוד?", שאלתי בייאוש, אך תשובות לא קיבלתי, רק תסכול שהולך ומעמיק יותר ויותר עם הזמן. הרגשתי ייאוש מוחלט מהמצב.
"כמה שנים אחרי החתונה, חבר טוב חשף אותי לנושא של ההודיה לה'. "צריך להודות על הכול, גם על מה שלא הולך", אמר לי, והאמת שהיה לי קשה לקבל את דבריו. "ה' עושה לנו רק טוב, צריך רק להודות, זה נותן כוח להמשיך". הוא נתן לי ספרים ודיסקים מחזקים, שהנושא המרכזי בהם הוא איך לקבל את מאורעות החיים בהודיה, באמונה שכל מה שה' עושה זה לטובה אפילו כשהכול נראה שחור. לא אלאה אתכם בפרטים רבים. היו לי תקופות לא פשוטות בכלל, היו רגעים שרציתי לעזוב את הכולל ולברוח, לא משנה לאן. לא הבנתי איך זה שהייתי עורך דין כה מוצלח, אך גמרא איני יודע לפתוח?
פעם אחת אחרי בין הזמנים של פסח חזרתי לכולל, אחרי תפילות מרובות והפצרות ותחינות שביקשתי מה' שלפחות לא אכעס מהמצב. קיבלתי חברותא חדשה, שעתיים הבטתי בו, וכל מה שאמר נראה היה לי כמו סינית או יפנית... קמתי ממקומי, יצאתי מבניין הכולל. הלכתי מהר בלי לדעת בכלל לאן. לא עצרתי לחשוב, והנה מצאתי את עצמי בקצה השכונה, קרוב לצוק ממנו נשקפת כל ירושלים. הייתה זו שעת ערב, והכל סביבי מוקף אורות של נופי ירושלים היפהפיים. רוח נעימה נשבה על פניי. ידעתי שאני רוצה לבקש מהבורא, אך לא היה לי מושג מה אני הולך לומר. ואז יצאו ממני המילים כמו מעצמן: "ריבונו של עולם, תודה!", הפתעתי את עצמי. המשכתי ואמרתי לה' "נכון שלא ציפית שזה מה שאומר לך עכשיו, אבל תודה, באמת. אני לא מבין כלום, לא יודע למה שוב ושוב אני מגיע לקיר בטון הזה, לקושי ולביזיון הזה, אבל אני יודע שכל מה שאתה עושה זה לטובתי. תודה, תודה, תודה. תודה שאני לא מבין כלום, תודה שלא הולך לי בלימוד תורה, תודה שכבר שנים שום דבר לא נפתח לי, תודה על הקושי, תודה על הכאב".
הפעם הרגשתי תחושה שונה עולה ומתפשטת בי. תחושת קירבה לבורא עולם כמו שמעולם לא חשתי. נשאתי עיניים לשמים והמשכתי בדיבורי. אינני יודע מאיפה הגיעו לפי המילים הבאות:"בורא עולם, תראה כמה אברכים מצוינים יש לך בכל הארץ ובכל העולם, בישיבות הכי טובות. כמה תלמידי חכמים יש לך, כמה גאונים יש לך, אינסוף. אבל תראה אחד כמוני, שכבר כל כך הרבה שנים נלחם להבין דף גמרא, ואפילו כשהוא לא מבין כלום הוא אומר לך תודה".
כשאמרתי את המילים הללו, חיוך התפשט בי, חיוך שהפך להקלה עצומה. שם, על הצוק שבקצה השכונה בשעת ערב מאוחרת, באוויר הפתוח עם הרוח הקרירה, הרגשתי שאולי אזכה לדבר מה...
למחרת היום, מעט לפני ל"ג בעומר, החלטתי שאני מודה על כל מה שאצליח להבין בלימודי, ויהי מה. ולהפתעתי הרגשתי לראשונה בחיי שהפעם זכיתי בכוח התודה לקבל באמת את התורה. התחלתי להבין משהו, וכמובן שהודיתי בכל לב.
וכיום אני כבר מסיים הוצאת קונטרס בסוגיות הנלמדות אצלנו במסכת שבת...
עבורי זוהי 'קבלת התורה' של ממש.
מתוך 'מוסף שבת קודש'
הרב ברוך רוזנבלום: "הקב"ה אוהב לתת למי שיודע לומר תודה"
"כשאדם יודע להגיד תודה רבה – זהו רגע של ישועות": הרב חיים זאיד בשיחה מחזקת על הכח הגדול של ההודיה להשם, שאיתו נוכל להשיג הכול. צפו: