מה שלמדתי מהקורונה ואשתדל לזכור כל החיים: קורונה לכולם? בנו עולם!

קיבלנו משהו למתנה, לא לשווא קיבלנוהו.

מדוע קיבלנו את הקורונה? אין איש יודע. ובכל זאת, היא כאן אתנו, ואנו אתה.

כל דבר שאנו מקבלים – הוא מתנה בעבורנו. אין רע יורד מלמעלה.

אלא מה?

בעינינו הצרות – לא תמיד אנו מצליחים לראות.

אז בלי לדעת למה ובלי לראות - בואו נלמד את עצמנו לחיות.

הקורונה לא הוזמנה על ידינו, היא הגיעה כך, מרצונה.

עכשיו היא פה, ואנו יכולים או לנסות לגרש אותה, לא להצליח ולהתייאש שוב ושוב, או לקבל אותה. לחבק אותה. להשתמש בה ובכנפיה הארוכות.

היא מביאה לנו בלגן? בואו נראה מה נוכל לעשות אתו.

היא מביאה לנו שעמום ביתי? בואו נבדוק מה נוכל לעשות עמו.

היא מביאה לנו ריחוק חברתי? נבדוק מה אפשר ממרחקים.

יום אחד נכנסתי לצרכנייה גדולה לערוך קניות. הכנסתי לשקיות פיצוחים, והגשתי לאדם שאחראי על השקילה ועל סגירת השקית שישקול.

והנה, מה אני מגלה?

אותו אדם העמיד טלפון מול המשקל שעליו שוקל את המוצרים. הטלפון פועל, וילדים רוקדים ושרים באופן מקסים.

קרבתי את הראש כדי לראות טוב יותר, ברשות האיש האדיב, והתברר שכך הוא מתקשר עם נכדיו, שגרים בוונצואלה.

הילדים זיהו אותי במסך הקטן, ואני הרחבתי אתם את השיחה.

"מה אתם עושים שם כל היום?", שאלתי.

"אנחנו מכינים הצגה ומופיעים לפני סבא שלנו!".

אפשר ליצור מכל כלום – משהו מיוחד, אם רק רוצים וחפצים בכך עד מאוד.