שמחה פורצת גבולות? חייבים להפסיק את ההשתוללות!

חתן בן 34 נפצע אמש (ראשון) באורח קשה לאחר שנפל מגובה במהלך חתונתו באולם אירועים במודיעין. חובשים ופראמדיקים של מד"א העניקו לו טיפול רפואי ופינו אותו לבית החולים שיבא בתל השומר כשהוא מעורפל הכרה, עם חבלת ראש.

הבוקר התראיין ד"ר ציון זיבלי, מנהל מחלקת נוירוכירורגיה במרכז הרפואי שיבא, ואמר כי "בוצעה הערכה רשמית מהירה ונמצא כי הוא סובל מחבלה קשה. הוא מורדם ומונשם ומטופל במחלקה לטיפול נמרץ, והצוות נלחם על חייו בשעות אלו".

אירוע מזעזע זה מצטרף לאירוע נוסף שהתרחש רק לפני מספר ימים באולם אירועים בבני ברק, בו נפצעו שלושה אורחים באורח בינוני וקל מפיצוץ של נפצים בזמן חתונה, ולעוד עשרות אירועי פציעה שהתרחשו במהלך שמחות בשנים האחרונות. כך, לדוגמה, באירוע בר מצווה שנערך לפני מספר חודשים תועדו שניים מהמשתתפים כשהם מעיפים באוויר את חתן השמחה כדי להרבות את שמחתו, אך בזמן שנחת חזרה נחבט ראשו ברצפה ונגרמה לו פציעה קשה, זאת בנוסף לשמחה שהושבתה כמובן מיד.

המכנה המשותף לכל האירועים הללו היא אי שימת גבולות בין שמחה ראויה להשתוללות חסרת גבולות. בזמנים שבשגרה אף אדם שפוי לא יעלה על משטח רעוע בגובה 3 מטר כאשר בכל רגע הוא עלול ליפול ממנו, ואין כל היגיון לעשות זאת בזמן שמחה. בשל כך, העמדה של חתן על פלטת שולחן תוך כדי ריקודים וטלטולים קשים היא מתכון בטוח לאסון שיכול להתרחש.

מטרת הריקודים והשמחה בחתונה היא לקיים מצוות שמחת חתן וכלה, אך אסור שזו תהיה מצווה הבאה בעבירה, וכל סיכון חיים היא עבירה מפורשת על האיסור "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". אפשר בהחלט לשמח את החתן והכלה מבלי לסכן איש. ניתן להבטיח שהאירוע יסתיים בשלום, אך גם שבמהלכו לא יעמדו אנשים במתח מול מעשים חסרי אחריות שנעשים לפעמים בשמחות.

הגבול בין שמחה והשתוללות הוא דק, ולפעמים הוא נשכח בתוך התפרצות הרגשות. לאור האירועים האחרונים, חובה עלינו להתעורר ולדאוג לכך שהשמחה תישמר בתוך הגבולות הראויים.

אכן, כולם חפצים לשמח את בעלי השמחה, אולם לפעמים מספיקה שטות אחת שיכולה להוביל לתוצאה הפוכה לחלוטין, שתשבית את השמחה ותהפוך את האירוע משמחה גדולה לאסון ממש.

תשאלו את בעלי השמחה מאתמול.

אנא התפללו לרפואתו השלמה של איתי בן אהובה:

(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה. (ב) אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי. (ג) אִם עֲו‍ֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד. (ד) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא. (ה) קִוִּיתִי יְהוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי. (ו) נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר. (ז) יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה כִּי עִם יְהוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת. (ח) וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲו‍ֹנֹתָיו.