הגיע הזמן לאכול ארוחת בוקר

בזמן האחרון שמעתי דעות שונות על חשיבות ארוחת הבוקר. הייתי רוצה לדעת, עד כמה חשובה ארוחת הבוקר, ומדוע?

ארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום.

מלבד ההיבט הפיזיולוגי של דרישת הגוף לפחמימות זמינות וחיוניות, אשר מסייעות למערכות שונות, כגון מערכת העיכול והמוח, וכן לערנות - חשובה ארוחת הבוקר גם בהיבט המנטלי.

חשוב להרגיל את הראש וגם את הגוף לאכול ארוחת בוקר כחלק מחלוקת היום לחלקים. זה מונע מחשבות על אוכל במשך כל הבוקר, עד לארוחה הבאה, ומתחבר לצד הפיזיולוגי: ארוחת הבוקר כבר נאכלה, ואין צורך לאכול כפול או יותר בארוחה הבאה.

גם אם לא רעבים מאוד אפשר לאכול רק ארוחה קטנה, כמו תמר וכמה אגוזים או שקדים, או פרוסת לחם עם מעט טחינה או גבינה. העיקר לאכול ארוחת בוקר כלשהי. לא תמיד היא צריכה להיות גדולה ורגילה כזו, שמרכיבה הרבה פריטים, על מנת להיקרא ארוחת בוקר.

אצל ילדים, אכילת ארוחת בוקר חשובה במיוחד לשם הריכוז, ומחקרים אף הוכיחו כי חלה ירידה ברמת האנרגיה והריכוז אצל ילדים שלא אכלו ארוחת בוקר.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

בעלי נמצא רוב שעות היום בחוץ, בעיקר בעבודה, וגם כשמתפנה לו זמן - הוא מעדיף למלאו בעזרה לכל דורש, זאת לאחר אינספור תחנוני שיישא במטלות הביתיות. מה לעשות כדי שתיענה בקשתי לכך?

יש להבחין בין רצונך שיישאר עמך, לבין הרצון שלו לצאת החוצה.

אנחנו מרבים להימצא במקום בו אנו מרגישים מוערכים, רצויים ואהובים. במקום בו אנו מביאים לידי ביטוי את הנוכחות שלנו, ומקבלים גם הערכה והכרה בצידה.

אנו פועלים כך מבלי שנהיה ערים לדפוס ההתנהלות הזה, אלא מתוך תחושה תת-הכרתית שכך רצוי וכדאי לי לנהוג.

ישנו משפט האומר "People like those who like them" - אנשים אוהבים את אלו שאוהבים אותם (או את הדומים להם, במשמעות השנייה). אדם אוהב להרגיש שייך, ולדעת שיש לו מקום וחלק בתוך המארג החברתי. לשם כך הוא תורם את חלקו לסביבה. ככל שמידת ההערכה תעלה - כך תעלה גם מידת תרומתו.

אדגיש כי המצב הקיים אצלכם אינו מצב רצוי כלל ועיקר, ולא רק בגלל שזה גורע מתפקודו הביתי, אלא משום שאם אני שואב את החיות שלי מפידבקים סביבתיים - אני הופך מהר מאוד לטיפוס מרצה, ומונע כל העת מאישורים חברתיים ומהערכה ואהבה, שאותם מספקת לי הסביבה.

מכאן נולדת התחושה התת-הכרתית שההמצאות בחוץ עדיפה על זו הביתית, ומכלל הן אתה שומע לאו.

כל מה שהוא מקבל בחוץ - הוא לא מקבל בבית.

הרצון שלך להשאירו בבית על מנת שיענה לבקשותיך הופך אותו לכלי שרת. הוא אינו מוצא רווח, לא סמוי ולא גלוי, שיהיה שווה להישאר בשבילו.

על כן, גם אם הוא סייע ולו פעם אחת - דאגי להנציח זאת בהערכה, ולטעת בו את התחושה שכאן הוא רצוי תמיד, גם ללא תמורה.

כשהוא ירגיש בבית - הוא יתייחס אליו כאל בית, ויימצא בו ללא הפוגה.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)