מורן קורס
איך הגעתי לבית הכנסת של סבא שלה, בדיוק ביארצייט שלו?
לאחר האירוע פרסמתי תמונה משם. לא עברו יותר משתי דקות, ומישהי מצפון הארץ שלחה לי הודעה: "תגידי זה בבית כנסת בלוד?! חייבת לדעת אם זו לוד"
- מורן קורס
- ט"ו שבט התשפ"ב
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)כל מה שקורה בחיים שלנו הוא השגחה פרטית מדויקת, אבל לצערנו לא תמיד אנו מבחינים בכך.
אחד הדברים המעניינים הוא לפקוח את העיניים שלנו ולחפש את הטוב שה' פועל בשבילנו במציאות, וכשמצליחים למצוא - מתמלאים באושר, עד כמה ה' יורד אלינו, לאנשים הפשוטים, רק כדי שנרגיש ונחוש שאנחנו לא לבד.
אשמח לשתף אתכם בסיפור השגחה פרטית מופלא ביותר, שקרה לי ממש בשבוע האחרון.
הזמינו אותי לערב נשים באחד המקומות בארץ, אך שלושה ימים לפני האירוע המארגנת התקשרה אלי והתנצלה שהעיר שלהם אדומה, ולכן היא נאלצת לבטל את האירוע. אמרתי לה שזאת השגחה פרטית ואין לה מה להצטער, שהרי הכל לטובה.
עוד באותו היום, מישהי אחרת התקשרה וסגרתי איתה בדיוק באותו הערב שבו התבטל האירוע.
חכו זה לא נגמר, רק מתחיל...
בדרך כלל כשאני מגיעה לאירוע, מקבלת את פני אישה לבבית, והפעם להפתעתי הרבה קיבלה את פני בחורה צעירונת, מתוקה מדבש. לא האמנתי שאיתה תאמתי. מסביבה עמדו כמה בחורות, אחת יותר מתוקה מהשנייה. הן לבדן ארגנו את כל הערב.
תבינו - צריך לקבוע עם מרצה, לסדר את המקום, להוציא פלייר, לפרסם לנשים, להזמין נשים, להכין את כל הכיבוד... מלא התארגנויות. והן פעלו בכזו פשטות, לבביות ונעימות, כאילו שזה מובן מאליו מה שהן מארגנות.
האמת? התמוגגתי מהן, ממש למדתי שיעור בחינוך. היום כל הזמן שומעים אמירות כמו: מה יהיה עם הנוער שלנו? היכן הוא נמצא, לאן הוא יגיע? וכאן ראיתי לנגד עיני בחורות מדהימות, שכל מה שהן רוצות זה לגרום נחת רוח לה'. מי אמר שהנוער שלנו נמצא במקומות לא טובים?! פייר, התרגשתי.
עכשיו מגיע הקטע החזק של ההשגחה.
לאחר האירוע פרסמתי תמונה משם. לא עברו יותר משתי דקות, ומישהי מצפון הארץ שלחה לי הודעה:"תגידי זה בבית כנסת בלוד?! חייבת לדעת אם זו לוד".
עניתי לה – שכן.
ואז היא כתבה לי: "אני בצמרמורת... לא מאמינה!".
והמשיכה בהודעה חדשה לכתוב לי:"עכשיו ממש, הערב, היארצייט של סבא שלי שהגיע מהשואה, והיה מ-10 המשפחות הראשונות בלוד. הוא היה רב גדול מאד בלוד. וזה בית הכנסת שלו, ואח"כ המשפחה תרמה עוד ועוד לבית הכנסת, שיהיה לעילוי נשמתו.
"ואני, נולדתי שנה אחרי שנפטר, וקרויה על שמו."
עוד לא הספקתי להגיב, והיא המשיכה: "כולי רועדת, את לא מתארת לעצמך איזו השגחה פרטית גלויה! פתאום אני רואה אותך בהתוועדות בבית הכנסת שלו, בדיוק ביארצייט שלו".
והמשיכה ותיארה לי:"ואני כמעט סוגרת את הפלאפון ללילה, עם מצפון שלא עשיתי עדיין כלום הערב לעילוי נשמתו..."
"וואו", עניתי לה, "איזה מרגש! ועכשיו אני אספר את ההמשך מהצד שאני ראיתי"...
תיארתי בפניה שבכלל נקבע התאריך בעקבות ביטול אירוע אחר, ושהן סיפרו לי שכבר שנה וחצי שהן לא נפגשות לערב נשים מחזק, רק בזום או לשיעורים קטנים עד 10 נשים. "וכעת, אחרי שנה וחצי, הן נפגשות, וממש בלי להבין או לדעת מדוע, הן החליטו מבין כמה בתי כנסת בעיר לקיים את האירוע דווקא בבית הכנסת של סבא שלך - בדיוק ביארצייט שלו... קולטת איזה ד"ש קיבלת ממנו?".
"תקשיבי, אני מרוגשת ממש! עכשיו אני הולכת לישון שמחה", כך היא כתבה לי, ושמחתי להיות חלק מההשגחה הפרטית הגלויה והמדהימה הזאת.
בע"ה שנדע ונפנים, שכל רגע מתרחשת בחיינו השגחה פרטית מופלאה. לעיתים היא נסתרת ולעיתים היא גלויה.
אך אם נדע זאת, נשכיל לחפש, ובע"ה אם שמים פוקוס על הטוב - נצליח גם למצוא אותו.