מיומנה של טלפנית
מיומנה של טלפנית: "בגיל 93, אני לא לבד. הרב זמיר וכל הערוץ נותנים לי יותר מכל אחד"
"שאלתי אותו כמה עולה כרטיס כניסה לקולנוע. הוא ענה, נדמה לי, 50 שקל. אז אמרתי לו – מה, 50 שקל על שעתיים? אתה יודע כמה כרטיסים אני חייבת לרב זמיר? יש לי קולנוע בחינם 24 שעות"
- נחמה פריליך
- י"ד שבט התשפ"ב
(צילום: shutterstock)הכול התחיל מחיוג רגיל וסטנדרטי לאחת התורמות.
"שלום, אני מדברת עם שרה?".
"אני לא מאמינה שהתקשרת", אמרה בדרמטיות נלהבת מדי.
זה היה משונה מאוד בעיני. הרי היא לא מכירה אותי. האם היא ציפתה למישהי מסוימת? בוודאי היא מחליפה אותי באחרת. לא הייתה שום סיבה שהיא תתפעל כל כך. החלטתי מיד להציג את עצמי כדי למנוע טעויות.
"שלום שרה, מדברת נחמה מהידברות, מה שלומך?".
"זה לא אמתי, את לא יודעת מה עשית לי כעת".
"מה עשיתי לך?", השתוממתי.
"אני עם דמעות בעיניים, יאו, אני לא מאמינה שהתקשרת".
לא הצלחתי להבין מה גרם לה לאיבוד עשתונות.
"ספרי לי, ממה התרגשת?". זה היה מוזר כי היא לא מכירה אותי.
"אני כבר 3 שעות צופה בערוץ ושומעת את הרב זמיר. הוא הסביר על הפרויקט העולמי של הפצת הספרים. החלטתי שהפעם אני כבר לא דוחה את התרומה ומקיימת את הנדר שנדרתי לתרום להידברות. כתבתי את מספר הטלפון שהופיע על גבי המסך, והתכוננתי לקחת את הנייד בידי. לפני שחייגתי הופיע המספר של הידברות על הצג. כעת את מבינה למה אני בוכה? אני מקבלת הרבה מאוד מסרים מהקב"ה".
"נו, תראי מה זה. אפילו לחייג לא היית צריכה. הקב"ה קיצר לך את הדרך בצורה ניסית. ואם כבר קבלת מסר משמיים, אז בואי אספר לך על מסר מדהים ששמעתי. בחור בשם ארז בקש מהקב"ה סימן. האם אני צריך לשמור שבת או לא? הוא רצה מאוד, אבל לא הצליח. ליל שבת אחד הוא פתח את הטלוויזיה, והפוזה הראשונה שהופיעה מולו היה של מגיש תוכנית ידוע שאמר 3 מילים: "שבת שלום ארז". הוא קבל הלם ורעד. מאז הוא שומר שבת, וחזר בתשובה. טוב, יש כאלה שזקוקים להמחשות עוצמתיות".
היא התלהבה כל כך שהחלה לספר על עצמה. היא בת 93 (כן, באמת!), והיא מעריצה מושבעת של הידברות.
"את גרה לבד?", שאלתי.
"לבד? מאז שהכרתי את הידברות אני כבר לא לבד. איך אפשר להיות לבד כשאני מתענגת על הערוץ, הרבנים בפרט הרב זמיר? אני נושמת הידברות. ואני לא לבד אפילו דקה".
"בכל זאת, בגיל שלך אין לך עזרה מהילדים?".
"תראי, בגיל שלי כבר הרבה דברים חורקים, אבל ברוך ה' אני מתפקדת. כשהבת שלי מנסה לשכנע אותי לבוא אליה, או שהיא תשיג לי מטפלת לכמה שעות בשבוע כדי להפיג את בדידות הזקנה, אני מיד אומרת לה – מותק, אני יודעת שאת רוצה בטובתי, אבל הרב זמיר וכל הערוץ נותנים לי הרבה יותר מכל אחד שהיה מנסה להפיג את השעמום. וחוץ מזה אני לא משתעממת".
"את מיוחדת, כמעט אין דבר כזה בנמצא. את יודעת להעסיק את עצמך. שתהיי תמיד בריאה וחזקה".
"קודם תני לי לפרוע את הנדר", היא נתנה פרטי תשלום לתרומה הוראת קבע.
"את יודעת מה, בעצם תעגלי את זה לסכום הגבוה יותר".
"כל הכבוד לך".
"שום כבוד. פשוט הנכד שלי הגיע לבקר אותי באחד הימים. שאלתי אותו מאיפה הוא חוזר, והוא ענה - מהקולנוע. שאלתי אותו כמה עולה כרטיס כניסה. הוא ענה, נדמה לי, 50 שקל. אז אמרתי לו – מה, 50 שקל על שעתיים? אתה יודע כמה כרטיסים אני חייבת לרב זמיר? יש לי קולנוע בחינם 24 שעות, ואני בטוחה שאני נהנית יותר ממך. אז בוא נחשוב ביחד, כמה כרטיסים כבר עלי לשלם להדברות. אז אם תהיה לי אפשרות להגדיל אשמח לעשות זאת".
"תודה רבה יקרה, לימדת אותי הרבה. על הטוב שה' נותן ועל עין טובה".
"וגם כוח לברך. כך שמעתי מהרב זמיר, שאמר שיש כוח לברכות מגיל 90".
"איזו השגחה, בואי תברכי אותי". נתתי לה את הפרטים.
"תודה לך. זיכית אותי. והיית סבלנית לשמוע סיפורי סבתא בת 93".
החלטתי שפנינים כאלה עם חוכמת חיים נותנים חיות למוקד, והם שווים פרסום. מה אתם אומרים?