אני חייבת עזרה – אבל האם כדאי לקבל אותה מהנכדה?

הייתי סבתא אוהבת ומשקיעה. אני עדיין סבתא אוהבת, אבל מחלה שהשתלטה עלי השאירה אותי נכה, ואני זקוקה לעזרה.

בתי הציעה שנכדתי בת ה-17 וחצי תישן אצלי בלילות, תעזור לי עם בוקר ותצא ללימודים. במשך כל היום יש לי עזרה, ובלילה הנכדה שבה.

אני משתדלת שהכול ייעשה לפני שהיא מגיעה. אפילו מבקשת מהעובדת שלי שתכין ארוחת ערב לילדה, ובכל זאת, קשה לי עם זה, ואני לא בטוחה שזה בסדר שאני מסתייעת בילדה.

מה דעתך? האם יש פסול בזה? האם אני צריכה לקחת עובדת גם ללילה?

אני מרגישה שהרבה יותר נעים לי עם בת משפחה, מאשר להיות גם בלילה עם אישה זרה, בפרט שאין לי אמצעים מיותרים להחזיק עזרה נוספת.

* * *

בואי נשנה את המינוח, והכול יהיה שונה: את מרגישה לא בסדר שאת מבקשת עזרה מהילדה. היא לא ילדה. היא נערה בוגרת ואחראית.

אם היא נערה בוגרת, היא יודעת מה טוב לה.

אם היא ילדה, אז לא בטוח שהיא מבינה מה החליטו בשבילה.

אני מאמינה שנכדתך עושה זאת מתוך אידיאל, ולא מתוך כך שהיא חייבת.

אני חושבת שאם לא היה מקרה כזה, היה כדאי להמציא אותו, כדי שכל ילדה תוכל להתברך בנתינה כזו. בגיל ההתבגרות אין כמו נתינה לאחרים, כדי ללמוד את החיים, וכדי להתחיל לקלוט מה חשוב בחיים.

את נותנת לילדה לא פחות ממה שהיא נותנת לך.

את מלמדת אותה לעזור לאחר, לדאוג לסבתה, לחשוב על משהו נוסף, מלבד על עצמה וטובת עצמה. את גורמת לה להקל על אמא  שלה, שהיא בתך, כי אם לא שנכדתך הייתה מתנדבת, אולי אמה הייתה צריכה לבוא מדי פעם לישון אצלך, דבר שאולי היה מקשה עליה, אם בביתה יש עדיין ילדים צעירים.

את מקבלת מהנערה הזו המון, אבל זכרי כל העת שאת נותנת לה יותר.

העולם הוא עגול, מי יודע לאילו כוחות  היא תזדקק בעתיד.

מה שבטוח, שגידול משפחה יהיה קטן עליה.