סיון רהב מאיר: השבוע יש לנו הזדמנות להצדיע לממשיכים

פרשת השבוע, פרשת "תולדות", נחשבת פחות מסעירה מהפרשות הקודמות. אם בפרשת "לך לך" אברהם עלה על בימת ההיסטוריה, הרי שהשבוע יצחק בסך הכל ממשיך את דרכו. אז זהו, שזה לא פחות דרמטי.

הפרשה היא הצדעה לדור השני, הצדעה למתמידים, למסורים, לעמלים. אברהם היה מהפכן שמרד בכל המוסכמות והחל לבסס את היהדות. יצחק לא מרד, וזה היה המרד הכי גדול שלו: להמשיך בדרך. אם גם הוא היה בוחר לחדש, דרכו של אברהם לא הייתה ממשיכה עד ימינו.

כמה אפור ומשעמם זה נחשב, להמשיך את מה שההורים שלך התחילו. כמה לא זוהר זה לצעוד באותה הדרך, ולהעמיק בה ולמצוא בה משמעות, לגלות את החידוש בחיים בפנים ולא בחוץ.

אנחנו קוראים איך יצחק מתמודד שוב עם אותם האתגרים, חופר שוב את אותן הבארות, שומע את אותן הבטחות מאלוקים. בלעדיו, אברהם היה הופך לאפיזודה חד פעמית.

זה נכון בחינוך ילדים, בזוגיות, ובכל תחום – בלי עקביות ונחישות ועומק, אי אפשר לבנות שום דבר לטווח הארוך. כל ההתחלות קשות, ונהוג לדבר הרבה על המתחילים, אבל גם כל ההמשכים קשים, והממשיכים זוכים להרבה פחות תהילה. השבוע יש לנו הזדמנות להצדיע לממשיכים.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".