סלבס בהתחזקות
"בורא עולם בירך אותי להגיע מקומות מדהימים": עומרי כספי מרגש
הכדורסלן המתחזק עומרי כספי הודיע על פרישתו והודה לבורא עולם על ש"בירך אותי להגיע למקומות מדהימים". סיון רהב מאיר כתבה בעקבות כך פוסט לא פחות מרגש: "הוא אמר לי 'יצאתי לארה"ב רק כישראלי וחזרתי גם כיהודי'"
- שירי פריאנט
- י"א אב התשפ"א
עומרי כספי. מכביהכדורסלן עומרי כספי הודיע השבוע על פרישתו המפתיעה מעולם הכדורסל. כספי הוא הישראלי הראשון ששיחק בליגת ה- NBA הנחשבת לטובה בעולם. הוא החליט לפרוש לאחר 16 שנה בתחום, מתוכן 10 שנים בליגה האמריקאית.
בפוסט מרגש כתב כספי כי "משחק הכדורסל נתן לי כל כך הרבה, הכדורסל בשבילי היה האהבה הראשונה, מקום מפלט, זירה שבה אוכל להתחרות עם הכי טובים ולהגיע לתוצאות מיידיות. היה לי כל כך חשוב לאורך הקריירה לחשוב על היום שבו אפרוש והבטחתי לעצמי - תמיד, לא משנה מה, כמה שהכדורסל נותן לי - אני אחזיר אלפי מונים ואפרוש בראש מאוד נקי. אני יודע שנתתי את כל כולי."
כספי המתחזק הוסיף כי "בורא עולם בירך אותי להגיע למקומות מדהימים ואני מקווה שהצלחתי לעמוד בשליחות המיוחדת הזו בצורה מכובדת."
אשת התקשורת סיון רהב מאיר כתבה בעקבות פרישתו מילים מרגשות משלה:
'"אני מקווה שהיה צום קל לכל מי שצם'. זה היה המשפט הראשון של עומרי כספי, מגדולי הכדורסלנים הישראלים, במסיבת העיתונאים שבה הודיע אמש על פרישתו.
אין לי מה להוסיף לכל השבחים של בכירי עולם הכדורסל, בארץ ובעולם, שדיברו על המקצוענות והענווה וההתמדה של הילד שהגיע מיבנה אל ה-NBA אבל נזכרתי אתמול שכספי ראיין אותי פעם בפודקאסט שלו, ושם פתח את השיחה במשפט מפתיע: 'יצאתי לארצות הברית רק כישראלי, וחזרתי גם כיהודי'. וכך הוא הסביר לי:
'בחו"ל, אם אתה לא תיצור את הזהות שלך – זה לא יקרה. גרתי במקומות כמו סקרמנטו, קליבלנד, יוסטון, אין שם קהילה יהודית גדולה, ובאיזשהו מקום שם עצרתי ואמרתי: רגע, מה קורה איתי? הרגשתי סוג של מחויבות. אני מייצג משהו, אבל האם אני יודע משהו על מה שאני מייצג? למשל: אני נוחת בבוסטון, וילדים יהודים אמריקאים מחכים לי שם ומתרגשים, מסתכלים עליי. אני מייצג בשבילם את עם ישראל, את מדינת ישראל, ואני בעצמי בקונפליקט. כי אם אתה יוצא החוצה ביום כיפור בלוס אנג'לס, אז זה יום רגיל, התנועה כרגיל. אם אתה לא עושה משהו מיוחד בשבת, אז לא תרגיש שום שבת. זו האחריות שלך, אתה לא במדינה יהודית.
אשתי ואני עשינו את התהליך הזה ביחד, כמשפחה – ארוחת שישי, קידוש, תפילין, חגים, קהילה, חינוך יהודי, כשרות. הרגשתי סוג של מחויבות כלפי עצמי וכלפי הקהל. יש הרבה ישראלים שקולטים את זה שם, ויש הרבה שלצערנו פחות. רק שם הבנתי שאני שליח של משהו גדול יותר. לפעמים צריך להתרחק כדי להתקרב'."