השליח מצ’רנוביץ’: "מושל העיר הודיע שיעשה צדק, ואנשים פרצו בבכי"

באוקראינה, סמוך לגבול עם צפון רומניה, שוכנת לה העיר צ'רנוביץ'. במשך שנים היא הוכרה כבירת החבל בוקבינה – עיר מודרנית ויפה, בעלת מבני אדריכלות נאים, פסלים אנדרטאות, פארקים וכיכרות ירוקות.

בעיר קיימת גם קהילה יהודית, בראשה עומד שליח חב"ד הרב מנחם גליצנשטיין. "להיות שליח בכזה מקום, זה אומר לחיות את ההיסטוריה, את כל השנים שחלפו מאז מלחמת העולם השנייה ועד היום, להרגיש את היהודים שהיו כאן בעבר ולהיות בקשר הדוק עם אלו שחיים כאן בהווה", הוא מתאר.

בשבוע האחרון התמזגו להם העבר וההווה ביחד, כאשר באופן חסר תקדים יצא המושל בהודעה מיוחדת במינה עבור הקהילה היהודית, ועל כך בדיוק הרב גליצנשטיין מבקש לספר לנו. אבל קודם כל – מעט היסטוריה.

בעקבות השורשים

"בעבר היה מקובל לכנות את צ'רנוביץ בכינוי 'ירושלים על ההר'", מספר הרב גליצנשטיין, "היו שם כל כך הרבה יהודים עד שהתחושה הייתה שזה כביכול כמעט כמו ירושלים. יותר מ-50,000 יהודים התגוררו בצ'רנוביץ' עד למלחמת העולם השנייה – מכל הזרמים והסוגים. כמו כן היו בעיר יותר מ-60 בתי כנסת מפוארים ופעילים. יהודי המקום הצליחו לנהל עסקים גדולים ולהשתבץ בתפקידים בכירים, הם דיברו לרוב יותר מחמש שפות, כי עד 1920 שלטו במקום האוסטרים, ובשל כך הם דיברו גרמנית, רובם ידעו צרפתית, ומכיוון שהיו סמוכים לרומניה הם שלטו גם ברומנית, אידיש ועברית. עד היום מתגוררים בצ'רנוביץ' מעט יהודים שחיו בה גם לפני המלחמה.

"דבר נוסף ומעניין", אומר גליצנשטיין, "הוא שאמנם במלחמה שלחו הנאצים את רוב היהודים לגטאות ולמחנות, כך שכמעט לא נותרו יהודים במקום. לאחר המלחמה עלו רוב יהודי צ'רנוביץ' לארץ או שעברו להתגורר באמריקה או במדינות אחרות, אלא שכל אלו שרצו – קיבלו אישור מן הרוסים לחזור לצ'רנוביץ', וכך, עם התפרקות ברית המועצות הגיעו למקום כ-40 אלף יהודים חדשים מכל הסביבה, במקום אלו המקוריים שהתגוררו שם עד למלחמה. במשך עשרות שנים הייתה במקום קהילה יהודית גדולה מאוד, אלא שלקראת שנות ה-90 הגרו רבים מהם לישראל, עד שנותרו במקום כ-1000 יהודים בלבד, והם אלו שמתגוררים כאן עד היום.  

"הקהילה היהודית בצ'רנוביץ' אינה גדולה מאוד", מבהיר הרב גליצנשטיין, "אבל מכיוון שיש צאצאים ל-50 אלף יהודים שהתגוררו במקום עד למלחמה ולעוד 40 אלף שהתגוררו כאן אחרי המלחמה, יוצא שיש יהודים מכל העולם שמבקשים להגיע לכאן לטיולי שורשים. אנו פוגשים שוב ושוב אנשים מבוגרים שבאים לצ'רנוביץ' יחד עם בניהם, נכדיהם ואפילו ניניהם. הם מנסים לאתר את הבתים בהם התגוררו, למצוא את הרחובות שהכירו ואת המבנים הזכורים להם. לפעמים הם מחפשים גם מסמכים כמו תעודות לידה או רישומים שונים, ואז אנו מפנים אותם לארכיון המקומי ומשתדלים לסייע להם בכך. יש בעיר גם בית עלמין גדול עם יותר מ-70 אלף קברים של יהודים, הוא נחשב לאחד מבתי העלמין הגדולים באירופה, ושום קבר לא נהרס בו. יש גם ארכיון של בית הקברות, וכמעט מידי יום אנו נתקלים במשפחות שאתרו את קבר הוריהן, והן קוראות קדיש על הקבר, לעתים לראשונה בחייהם. הסיפורים שמגיעים אלינו מרגשים ביותר, בכל פעם מחדש אנו נפעמים לשמוע אותם".

לדבריו של גליצנשטיין, אחד הקברים הידועים בצ'רנוביץ' הוא קברו של רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל, הידוע בכינויו – 'הרב הקדוש מרוז'ין', ממנו יצאו שש חסידויות. "קברו של הרבי מהווה מקור עלייה לרגל לאלפי חסידים שמגיעים במשך השנה, ובכלל, מתנהלת במקום פעילות נרחבת של הכנסת אורחים, תפילות ושיעורים.

הרב מנחם גליצנשטיין

"למעשה", מוסיף הרב גליצשטיין, "אנו מחלקים את זמנינו בין פעילויות למען הקהילה היהודית שבעיר – ניהול בתי הספר והגנים היהודיים, כמו גם פעילויות בחגים, תפילות במשך כל השבוע, דאגה לנושא הכשרות וכדומה, לצד קבלת המטיילים הרבים שמגיעים לכאן ממש מכל רחבי העולם. אגב, יש גם סטודנטים לא מעטים שבאים ללמוד כאן, בעיקר את מקצוע הרפואה, גם להם אנו משתדלים לסייע, וכן יש מטיילים יהודים שבאים לפה מכל האזור, כחלק מטיולים. כי צ'רנוביץ' נחשבת לעיר מפותחת, עם קניונים, חנויות יפות ומערך של רכבות ושדה תעופה. אנו משתדלים לקבל את כולם, גם אם מדובר בקבוצות גדולות. חשוב לנו שיהודים שבאים לצ'רנוביץ' ידעו שיש להם כאן כתובת לכל צורך יהודי, יש אוכל כשר ואנשים שישמחו לעזור בכל עניין שהוא".

80 שנה לשואת בוקבינה

מה עם הגויים בצ'רנוביץ'? אתם נתקלים לעתים בגילויי אנטישמיות?

"לצערי יש אנטישמיות בכל מקום בעולם, אך באופן ספציפי בצ'רנוביץ' אנחנו לא ממש חווים תקריות אנטישמיות. צריכים להבין שהייחודיות של צ'רנוביץ' הוא בכך שמאז ומעולם, בלי שום קשר ליהודים, היא הייתה עיר בה התגוררו מגוון של אנשים שבאו ממגוון מדינות ותרבויות. זה יצר בה מצב בו משתדלים להכיל את כולם, ואין תחושה שכולם צריכים לראות או להיראות באופן זהה. 

ובכל זאת, למרות שלא נראית אנטישמיות במדינה, עדיין ניתן לראות שמבני בתי הכנסת הרבים שהיו שייכים ליהודים בעבר והולאמו, לא שבו עדיין לידיהם. "למעשה, מתוך כ-60 בתי כנסת שהיו כאן לפני המלחמה, נותר לנו רק בית כנסת אחד פעיל בו מתקיימים מידי יום שלושה מניינים", מסביר הרב גליצנשטיין. "יתר מבני בתי הכנסת הפכו הסבה – חלקם משמשים כבתי קולנוע, יש בית כנסת שמשמש כבניין הטלוויזיה הממלכתית ויש כאלו שהפכו לבתי חולים. כולם היו מבנים מפוארים ומושקעים, אלא שהקומוניסטים הלאימו אותם והם הפכו למבני ממשל".

במשך שנים, כפי שמעיד הרב גליצשטיין, הקהילה היהודית לא העלתה בדעתה שיש סיכוי שישוב אליה ולו אחד מן המבנים הללו. המהלך נראה היה כחסר סיכוי, והם המשיכו להתפלל בבית הכנסת היחיד שברשותם, אלא שבשבוע שעבר ארע המהפך הגדול שאיש לא ציפה לו.

זה היה בתחילת השבוע שעבר, בתאריך ה-7 ליולי, יום בו לפני שמונים שנה בדיוק אספו הגרמנים לצ'רנוביץ' כ-500 יהודים שלדעתם היו החשובים ביותר בקהילה, ביניהם הרב הראשי פרופסורים גדולים ודמויות נוספות. משם הם הובלו בתהלוכה מזעזעת אל גיא ההריגה. כך למעשה החלה שואת בוקבינה, ומיד לאחר מכן הוקם הגטו.

"כשליח חב"ד בעיר במשך 16 השנים האחרונות, היה ברור לי שנדרש מאתנו לקיים אירוע מרכזי מאוד לציון 80 שנה לאותו יום היסטורי, וכך אכן עשינו. ארגנו אירוע מרשים ביותר והזמנו למקום את שגריר אוקראינה וכן שגרירים מישראל, את המושל ואת ראש העיר. קיימנו מספר אירועים וטקסים – התחלנו אותם בסמוך לאנדרטה, אחר כך התאספנו בכיכר העיר ומשם המשכנו לגיא ההריגה. "התחושה הייתה מאוד מעורבת", הוא מודה, "מצד אחד אנו מתעדים יום נוראי עבור עמנו - שואה של ממש, הרג וטבח. מצד שני אי אפשר להתעלם מכך שעם ישראל חי, ואנו זוכים לארח דורי דורות של יהודים שבאים לפקוד את שורשיהם. גם קיימנו פורום מיוחד ומרתק במקום בו עסקנו בדיון בנושא שואת בוקבינה".

בחזרה לידיים יהודיות

ואז הגיע הרגע הגדול שאיש בקהילה היהודית לא יכול היה לחלום עליו. "באירוע המיוחד שקיימנו, מושל צ'רנוביץ' הודיע לנו כי הוא מכריז על צדק לאומי, בו הוא ישיב את בניין הקהילה בחזרה לידיים יהודיות – מדובר באחד המבנים המפוארים ביותר שיש בעיר, הוא נקרא 'בית תרבות' ומציע אולמות לקונצרטים ולעוד שימושי תרבות אחרים".

המבנה שחזר אחרי 80 שנה לידיים יהודיות

גם כאן אומר הרב גליצשטיין שלכאורה התגובות היו אמורות להיות מעורבות. "מצד אחד ברור לנו שהמבנה הזה הוא רכוש יהודי, הוא שייך לנו בדין ולא בחסד, ואולי אפילו היינו אמורים לדרוש תשלום שכירות על כל השנים בהן הוא לא היה בידינו... מצד שני, יש כאן צעד מרשים ביותר למען הקהילה היהודית - צעד שלא נראה כמותו במשך שמונים שנה. סוף-סוף המבנה הזה שהוקם על ידי יהודים והיה שייך ליהודים, ישוב להיות בבעלות האמתית שלו".

מה אתם חושבים לעשות במבנה? למה הוא ישמש אתכם?

"אנחנו מתכננים להשתמש בו כבית ספר של הקהילה, שכן חסרות לנו כיתות לימוד במבנה הקיים. בנוסף, אנו מתכננים להקים בתוך הבניין מעין מוזיאון לזיכרון יהודי בוקבינה וכן להשתמש בחדרים הנוספים לפעילויות נוספות של הקהילה. למעשה, רוב הפעילות שלנו תעבור לשם, והמרגש מכל הוא שאחרי שמונים שנה בהן המבנה היה מנותק מהווי יהודי, ישובו החיים היהודים להתנהל בו".  

הרב גליצשטיין מוסיף בהתרגשות שאחרי ההכרזה על כך שהמבנה יעבור לידיים יהודיות, היו יהודים מבוגרים שהגיעו אליו ממש עם דמעות בעיניים. "הם סיפרו לי עד כמה שהם התרגשו מכך שהמושל הודיע שהמבנה הזה יעבור לידיים יהודיות, שכן מבחינתם זהו הסמל של העיר ועד לפני 80 שנה זה גם היה הסמל היהודי המובהק של צ'רנוביץ'. אי אפשר לתאר את גודל ההתרגשות".

המבנה כיום

ומה בנוגע למבנים האחרים בעיר שהיו שייכים ליהודים? יש לכם תקווה לקבל גם אותם לידיכם?

"יש מבנה חשוב שנקרא 'הטמפל' – בעבר הוא היה בית הכנסת המרכזי של צ'רנוביץ' וכיום יש בו קולנוע. גם על המבנה הזה דיבר ראש העיר לפני שגריר ישראל והביע את נכונותו להחזיר אותו לידיים יהודיות. אנו מקווים מאוד שנקבל אותו לידינו כבר בשנה הקרובה. לגבי מבנים נוספים – לא מדובר על כך בשלב זה, אבל מי יודע, אולי בהמשך?"