שליטה – היא מילה רעה?

על פי רוב, השליטים שולטים ביד רמה, בכוח זרועם, או בעצם ישיבתם על כס המלכות.

אנשים אינם אוהבים שמישהו רודה בהם ושולט בהם.

לא פעם אנו שומעים כאלו שאומרים: "לא אוהב אותו, הוא סתם שליט דורסני".

או: "לא יכול לסבול את הרצון שלו לשלוט באחרים".

בני אדם אוהבים חופש פעולה. הם אינם אוהבים ששולטים בהם ודורסים אותם.

אבל שליטה יכולה להיות מילה טובה, כשהיא נזקפת לזכותנו.

כשאנחנו שולטים לא באחרים, כי אם בעצמנו. במעשינו. בזמננו. בנפשותינו.

כן, כי כשאינני שליט בעצמי, על עצמי, בעצם, אינני קיים.

אם לא אשלוט במעשי, איך יגיעו מעשי למעשי אבותי? אני חייב לשלוט בהם, לומר לעצמי: "אני מכוון גבוה, אני רוצה לעשות מעשי חסד, מעשי גבורה, מעשי תושייה בחיי".

רק כשאכוון לשם, אצליח להתקרב לשם.

אם לא אשלוט בזמני, איך אספיק לעשות את הדברים הרבים שאני חותר לעשות? איך אספיק ללכת גם לתפילה בבית הכנסת עם בוקר, וגם לעבודתי?

איך אספיק להגיע גם לבית הורי כדי לכבדם, וגם לקופת החולים עם בני?

איך אספיק לבצע את כל המטלות המשחרות לפתחי? איך? רק על ידי שליטה בזמני!

אם לא אשלוט בנפשי, איך אוכל להישמר מפני דברים שהשמירה יפה להם?

איך אשמור על עצמי מפני מראות שאיני רוצה לראות?

איך אשמור על עצמי מפני אכילת מאכלות שאינם כשרים?

איך אוכל להישמר מפני אמירת מילים ללא כעס והתפרצות? ואיך אוכל להיזהר בכבוד חברי?

איך???

שליטה אינה רעה, כשהיא שליטה שלנו בעצמנו. היא נהפכת לגרועה כשאנו שולטים בחברינו.