שרון גל: "שנאת החינם כבר החריבה את הבית לפני אלפי שנים. והנה שוב אנחנו שם"

העיתונאי שרון גל מרגש וקורא לנו לזכור את הרגעים הללו שמחברים את כל קצוות העם היפה הזה, לא רק בעתות קשות. "45 הרוגים. 45 משפחות שעולמם חרב, בין אם איבדו אב או אח או דוד או חבר. בוודאי ובוודאי אם איבדו בן. ונערים רבים קיפחו את חייהם על ההר. "כשזה קורה", מספרים היום אנשים שחוו אסון פרטי כזה, "החיים ממשיכים, אבל אתה חי-מת עד יומך האחרון". מיד נשאל את השאלות הקשות, ננסה להבין יותר טוב מה קרה ולמה קרה.

לפני כן, אולי כדאי לרגע אחד להתרכז בתמונות של ישראלים רבים, מכל קצות הארץ, שלפני הכול פשוט התגייסו לסייע בערבות הדדית מחממת לב. חרדים, חילונים, דתיים לאומיים, יהודים, דרוזים, נוצרים ומוסלמים. כולם כולם. אחד הוציא שולחן עם שתייה ואוכל לטובת אלה שחגגו לפני רגע והצליחו לחלץ עצמם מהמוות בזירת אסון איומה וחונקת. השני הציע את ביתו לאלה שלא יכלו לחזור לבתיהם.

"אחרים עמדו בתור שעות כדי לתרום דם. רבים וטובים כל כך שלא שאלו שאלות, רק הפגינו אנושיות, אכפתיות ודאגה שכל כך חסרים לנו בימי שגרה. נהוג לומר שאל לנו לעשות חשבונות שמיים. זה לגמרי לא סותר את הצורך בחשבון נפש. אישי ולאומי. האם אנחנו סובלניים מספיק האחד כלפי האחר? כלפי השונה? האם אנחנו מכבדים זה את זה בימי שגרה? האם אנחנו סולידריים גם כשלא קורה אסון? בכביש, בתור, סתם ככה במסדרון בעבודה או ברחוב?

"שנאת החינם כבר החריבה את הבית לפני אלפי שנים. והנה שוב אנחנו שם, מחרימים, מגדפים, לא מכבדים, מפולגים, מזלזלים ושונאים. הלוואי שהשעות האלה, שכולנו אבלים יחד ולחוד על האסון הכבד, יגרמו לכולנו לנו לחשוב איך עושים שינוי קטן שיחולל שינוי גדול. ושלא נשכח את זה בעוד שבוע או בעוד שבועיים", הוא מסכם.