סיון רהב מאיר על ההתנגדות לחיסונים: התמריץ הגדול ביותר הוא הצלת חיים

קיבלתי השבוע את החיסון השני. כמה מחשבות:

קודם כל, אסור לכפות ואסור לצנזר. לא טוב לחייב חיסון בחוק, ולא טוב לנסות להשתיק בכוח. זה רק יחריף את ההתנגדות. ובכלל, מחר יצנזרו גם אותי ואתכם, על דעות שאינן חלק מהקונצנזוס. זה מדרון חלקלק ומסוכן.

מותר וכדאי כמובן, לדעתי, לתת תמריצים, הקלות והטבות (אף על פי שהתמריץ הגדול ביותר הוא כמובן הצלת חיים).

אבל מה שצריך לעשות בגדול הוא לשכנע. לייצר סרטונים ויראליים ואטרקטיביים לא פחות מאלה של הצד השני. להסביר שזה מאמץ מלחמתי משותף, חלק מסיפור אנושי חשוב. שזו מצווה (כמו שקבעו כל גדולי פוסקי ההלכה, בכל העולם היהודי).

וצריך גם לכבד. לא לקרוא לכולם הזויים. לא רק ללעוג. לא להתייחס אל המתלבטים כמו אל הלוחמניים שבקהל. צריך לדעת גם להקשיב לשאלות, ולספק תגובה, ידע ואינפורמציה. מותר לאנשים לשאול, חובה על הקהילה המדעית והתקשורתית לענות ולעודד.

אבל הסיפור הוא לא רק החיסון נגד קורונה. ד"ר יחיאל הררי כתב השבוע פוסט על מה שנחשף כאן לנגד עינינו: "סוגיית החיסונים יונקת את חשיבותה מכך שהיא חושפת משבר גדול בהרבה. משבר חוסר האמון. חוסר אמון בחוקרים, ברופאים, בדוברים הרשמיים, באמצעי התקשורת, בממשלה ובמערכות הממוסדות. חוסר אמון, בין אם הוא מוצדק ובין אם לאו, הוא הרסני. אובדן האמון הוא הגורם הראשי שמוביל לקריסה של ציוויליזציות, ממשלות, שווקים, חברות, קהילות וכמובן מערכות יחסים זוגיות. עם חוסר האמון הזה צריך להתמודד, ובהקדם".

זה הסיפור, וכאן צריך טיפול שורש. מאיפה צמחה כזו קונספירטיביות? למה לחיות במחשבה שכולם זוממים נגדך עלילות? זה לא החיסון, זה האמון.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".