מחקר חדש מצא: עלייה במשקל קשורה להפרעות בכלי הדם

למשקל תפקיד מכריע בהתפתחות סוכרת מסוג 2. עם זאת, מעט מחקרים בוצעו כדי להבין האם וכיצד השמנת יתר ושינויים במשקל מובילים לסיבוכים מאוחרים של סוכרת מסוג 2. מחלה מיקרו-וסקולרית פוגעת בכלי הדם הקטנים ועלולה לגרום נזק בלתי הפיך לכליות, עצבים ועיניים, וכך להוביל לדיאליזה, קטיעה ועיוורון. החוקרים בחנו נתונים של משתתפי המחקר שפיתחו סוכרת מסוג 2 במהלך תקופת המעקב. מנתוני המחקר עולה כי ניתן היה לראות עלייה בסיכון לסיבוכים מיקרו-וסקולריים בסוכרת מסוג 2 כאשר לחולה היה BMI גבוה יותר לפני אבחון סוכרת.

צוות המחקר בדק האם ה- BMI לפני אבחון סוכרת מסוג 2 ושינוי ה- BMI לאחר האבחון קשורים להופעה של סיבוכים מיקרו-מקרו-וסקולריים. לצורך כך, במשך עשר שנים, צוות המחקר צפה בכ -1,000 משתתפים במחקר עם סוכרת סוג 2 שזה עתה אובחנה וללא מחלות כרוניות אחרות. מהתוצאות עולה כי השמנת יתר עלולה לשבש את תפקוד כלי הדם הקטנים, העורקים והנימים. כל BMI גבוה יותר בחמש נקודות בזמן אבחון הסוכרת נקשר לסיכון גבוה ב -21% לסיבוכים מיקרו-וסקולרים. הסיכון הולך וגדל ללא תלות בערך ההתחלתי. כלומר, לחולה עם BMI של 35 לעומת 30 יש סיכון גבוה ב-21% לפתח סיבוכים מיקרו-וסקולריים. כמו גם, מי שיש לו BMI של 28 לעומת 23.

צוות המחקר בחן גם את ההשפעות של שינויים במשקל לאחר אבחון סוכרת. רופאים ממליצים באופן שגרתי לאנשים הסובלים מעודף משקל והשמנה עם סוכרת מסוג 2 להוריד לפחות חמישה אחוז ממשקל גופם כדי לשפר את מצבם המטבולי.

ירידה במשקל יכולה להוביל לשיפור לחץ הדם, רמת השומנים בדם ורמת הגלוקוז בדם. הנתונים במחקר מחזקים את ההמלצות ביחס למשקל. כלומר, ככל שהירידה במשקל גדולה יותר לאחר האבחנה, כך הסיכון לסיבוכים מיקרו-וסקולריים נמוך יותר. עם זאת, אם הנבדקים עלו במשקל במקום לרדת במשקל, הסיכון גם הוא עלה. ההמלצה המרכזית היום לירידה במשקל היא באמצעות טיפול הוליסטי הכולל תרופות, מד סוכר רציף ללא דקירות וליווי של דיאטנית ומאמן כושר. כך, הירידה במשקל תהיה מבוקרת ובצורה אידיאלית.

פרופסור אברהם קרסיק הוא מנהל מרפאת ההשמנה במרכז DMC לטיפול בסוכרת.